מעשה רקח על הלכות שבת כט:י

מי שנתכוון וכו'. מהסוגיא הנזכרת. ומ"ש ומצוה לברך על היין וכו' ברייתא שם דף ק"ו וידוע דקראו חז"ל לקידוש זה קידושא רבא על דרך סגי נהור דהא עיקר הקידוש אינו אלא בכניסת ליל שבת כמו שנתבאר בריש פרקין.

ואסור לו לאדם שיטעום וכו'. הנה הראב"ד ז"ל השיג על רבינו ובכלל דבריו כתב ואילו בא לקדש על הפת מי לא מקדש וכו' וכתב עליו הרב המגיד דאה"נ דלא והטעם בזה לפי שבלילה שהוא מזכיר קדושת היום די היכר בכך ואם חביב עליו פת יותר יקדש על הפת קודם שיטעום אבל ביום שאין ההיכר אלא כשמברך בורא פרי הגפן קודם סעודה שלא כדרכו בחול אם בא לקדש על הפת איזה היכר יש כאן וזה נ"ל נכון עכ"ד ראוים הדברים למי שאמרן דודאי טעם נכון והגון הוא אמנם רבינו לא ביאר דבר זה ולעיל כתב ואין מברכין על הפת אלא על הכוס ושם היה לו לבאר דגם בסעודה שחרית נמי. ומדברי הרב מג"א סימן רפ"ט משמע קצת דשייך קדוש על הפת בסעודת שחרית לענין שאסור לו לטעום כלום קודם שיבצע וכו' אך האמת נראה דכשיש לו יין יקדש עליו דוקא דטעם נכון הוא.