מעשה רקח על הלכות שבת כה:ו

וכל שאינו כלי וכו'. שם הני מילי היכא דאיכא תורת כלי עליו. היכא דליכא תורת כלי עליו לא ונתבאר במקומות אחרים עיי"ש.

אבן גדולה וכו'. עירובין דף ק"ב ההיא שריתא דר' פדת וההיא אסיתא דבי מר שמואל וכו' וכתב הרב המגיד ז"ל דהקשו התוספות מההיא דסוף במה מדליקין (שבת דף ל"ה) דכוורת בת ג' כורים וכו' ובת ד' לכו"ע אסור ותירצו דיש לחלק דכוורת אין דרכה לטלטל משא"כ הנך וכו' ע"כ. אבל שם בפרק במה מדליקין כתבו ז"ל דלית הלכתא כההיא משום הא דסוף עירובין וכו' עיי"ש וקשה קצת שהרה"מ ז"ל ייחס סברא זו להרי"ף והרמב"ם ולא הזכיר שגם התוספות כתבו כן ויש לומר דנראה דהתוספות פסק כהא דיש לחלק ביניהם ולא פליג אההיא דבמה מדליקין תדע דבסוף עירובין בפסקי התוס' כתבו ז"ל כן ושם בפרק במה מדליקין לא הזכירו שום דבר מזה נראה להדיא שדעתם כמ"ש בעירובין ומתישב דברי הרה"מ ז"ל ואחרי המחילה מהרב ב"ח או"ח סימן ש"ח שכתב דהתוספות תפסו עיקר כמ"ש בפרק במה מדליקין עיי"ש ואם היה רואה הפסקים של התוספות לא היה אומר כן.

דלתות הבית וכו'. משנה בשבת דף קכ"ב. ולמ"ש רבינו

לפיכך אם נתפרקו אפילו בשבת וכו'. הקשה הרב מג"א סימן ס"ח דמאי אפילו דקאמר אדרבא אם נתפרקו בחול הוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום וכו' וכן הוא בגמרא וכו' ע"כ. ודבר זה לא מצאתיו בגמרא אדרבא בגמרא פריך אמתניתין דשריא אפילו שנתפרקו בשבת דמאי אפילו וכו' משמע להדיא דבענין האיסור אנו אומרים כסברא בהיפך וק"ל ונראה שהרב סבר שדברי הש"ס על המשנה היינו דינו של רבינו והא ליתא דהאפילו דמתניתין הוא לענין ההיתר והאפילו של רבינו הוא לענין האיסור ואין בו שום קושי ודו"ק.

וכן העפר וכו'. שם דף ל"ט. ודין המת הוא בדף קנ"א. ודין בן שמונה דף קל"ה ונתבאר בדברי רבינו פ"א דמילה דין י"ג דהיינו דוקא בשניכר שהוא בן שמונה כגון ששערו לקוי ואין צפרניו שלמין כברייתן. ובנוסח אחר כתב ידכתוב במקום אין מזיזין וכו' אין מחזירין וכו' ונוסחתינו עיקר.