מעשה רקח על הלכות שבת כה:יח

האבן שבקרויה. משנה שם דף קכ"ה וכתב הרב המגיד ז"ל דרש"י פירש דלעת יבשה וכו' משמע דרוצה לומר דגם רבינו מפרש כן אמנם בפירוש המשנה כתב רבינו קירויה כלי חרס ששואבין בו מים וכו' וקשה דמנא ליה פירוש זה ואנן חזינן דהדין עם רש"י ז"ל דקירויה היא דלעת חלולה דהכי תנן פ"ה דפרה קירויה שהטבילוה וכו' ופירש הרע"ב והר"ש ורבינו גופיה דלעת יבשה וכן פירש מרן ז"ל על דברי רבינו פ"ט דפרה וכן בפרק אלו טרפות (חולין דף נ"ז) מעשה בענבול באחד שנפחתה גולגלתו עשו לו חידוק של קירויה וחיה ופירש רש"י חתיכה של דלעת יבשה וכן כתב הרב ב"י בשו"ע סימן ש"ט בלשון דלעת להדיא והיה הדבר קשה בעיני עד שמצאתי בפ"ג דכלים הטופל כלי חרס הבריא וכו' וכן בחידוק הקרויה שם פירש רבינו וקירויה שם כלי חרס אשר ישתו בו המים מן הבארות כמו שעושים אצלינו בכלי הנחושת והברזל וכ"כ בפרק כ' בחיבורו וז"ל וכן המהדק את הקירויה של חרס הדולים בה מים וכו' ע"כ. נראה מזה שרבינו סובר דשם קירויה הוא הדלי ששואבים בו המים ולפעמים הוא של חרס ופעמים מדלעת אלא שתמהתי מהרע"ב ז"ל שהוא כנאמן ביתו של רבינו ולא הזכיר בשום אחד מהמקומות הנ"ל שהוא כלי חרס ופירש בכולם דלעת יבשה.

בגד שעל הקנה וכו'. מימרא דרב חסדא דף ק"מ ואמרו שם דכלי קיואי דהיינו כלי האורג שרי אפילו להוציא הבגד כיון דהוי לצורך ופסקו רבינו בריש פכ"ו ועיין מ"ש שם.