מעשה רקח על הלכות שבת כד:ט

גזירה שמא יטול צרור וכו'. פ' המוצא תפילין (עירובין דף ק"ד) המשמר פירותיו מפני העופות ודלועיו מפני החיה משמע כדרכו בשבת ובלבד שלא יספק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהן עושין בחול מאי טעמא לאו משום דקמוליד קלא וכל אולודי קלא אסיר אמר רב אחא בר יעקב גזירה שמא יטול צרור ופירש רש"י לא יטפח ידיו על לבו. יספוק כף על כף. ירקד ברגל להשמיע קול להבעית העופות. שמא יטול צרור ויזרוק לרה"ר להבריח העופות ע"כ. וגירסת רבינו יש בה איזה שינוי והיא גירסת הרי"ף ז"ל עיין עליו אכן מאי דאיכא למידק דלעיל גבי מותר לאדם לשמור פירותיו בשבת כתב ואם בא אדם ליטול מהם או בהמה וחיה לאכול מהם גוער בהם ומכה בהם ומרחיקם ע"כ. ואמאי לא גזרינן שמא יטול צרור וכו' דהרי התיר ז"ל גם בחיה אפילו להכות ומכל שכן סיפוק וריקוד. ונראה לענ"ד דזריקת הצרור בזרעים וכו' היינו קודם שיבואו העופות או החיות לאכלם דלחשש זה הוא משמיע קול להבעיתם ולהרחיקם וזה דרכו לעשות בחול כדדייקי דברי רבינו וכי שרינן הסיפוק והריקוד כמעשהו בחול יש לחוש גם לזריקת הצרור מה שאין כן לעיל דאיירי בפירות וכבר באו לאכול מהם ואין אדם עומד על ממונו שהוא אבד ושותק התירו לו אפילו ההכאה דאין שייך כאן עובדין דחול לשנגזור דהרי התירו כמה דברים ולא חשו לשישכח שהוא שבת דהכל לפי המעשה ולפי הענין ודו"ק.