מעשה רקח על הלכות שבת כד:ד

מותר לאדם וכו'. מימרא דרבי יהושע בן קרחה שם וכדברי רבינו.

ואסור לרוץ וכו'. שם דף קי"ג ובברכות דף ו' והטור בשם ס' התרומה פסק דאם הוא לעונג הבחורים שמתענגים בכך מותר וכן לראות דבר שמתענגים בו ופסקו הרב ב"י סי' ש"ח. גם רבינו פסק לקמיה דלדבר מצוה וכו' הותרו כמה דברים ומכאן יש ללמוד עוד היתר לטלטל הצלוחית שזורעים בה הפרחים דהיינו שמשימין הבצל בפי הצלוחית שהיא מליאה מים והבצל נוגעת קצת במים ובימים מועטים שולחת פוראותיה ושרשיה בתוך המים ושוב מוציאה הפרח והוא מין פרח חשוב הרבה ומפואר להריח בו והוא דבר נפלא כי מי שנתן כח לעפר להצמיח נתן כח למים ג"כ ולא האמנתי לדברים עד שבאתי לכלל ניסיון זה [ובצלים אלו באים מארם צובא יע"א] ולהיות כי שאלו את פי איזה מן המעיינים נר"ו אם רשאים לטלטל צלוחית זו בשבת כדי להריח ולברך עליהם השבתי להם דעתי החלושה שכמה דברים התירו חז"ל לצורך מצוה וכ"ש כשניתוסף לענג השבת הן מצד הברכה עצמה והן מצד עונג הריח כאמור וכבר הזכרתי מציאות זה והתירו בראיות אחרות בפרקים הקודמים.

ויורד אדם וכו'. משמע מדברי רבינו דלא הותר דבר זה אלא כדי לשתות שהוא צורך גמור הא לאו הכי אסור אמנם רש"י ז"ל פירש שם דף ק' בין שיש בהם מים בין שאין בהם מים ע"כ. ונראה שהכריחו לפרש כן משום דקתני סתמא ולא מפליג ותו דסתם שיח ומערה אין בהם מים. ועוד דאם איתא היינו בור. ותו קתני בהדייהו בברייתא גדר ובהא סתמו כפירושו דלא שייך שם מים והרי"ף והרא"ש והטור והרב ב"י הביאו הברייתא סתם וגדר בהדייהו ולא חילקו וכדברי רש"י ז"ל ולרבינו אפשר דלא הוה גריס גדר ולפי זה נראה לו לפרש דכולם כדי לשתות קאמר דלהכי תני בור בהדייהו ותרי גווני בור קתני כדאמרן בעלמא אמנם מטעם ההיתר שכתב רש"י ז"ל שאין כאן אלא טרחא נראה דגם לצורך אחר יהא מותר דהברייתא מפליג בין אילן להנהו עיי"ש וק"ל.