מעשה רקח על הלכות שבת כג:כה

הציל פת נקיה וכו'. ברייתא דף קי"ז ומ"ש בספרי רבינו אבל אם הציל פת שאינה נקיה בנוסח אחר כתוב שאינה נקיה מתחילה והיא היא.

ומציל ביום הכפורים וכו'. שם באותה ברייתא ועמ"ש

אם היה יום הכפורים בערב שבת כתב הרב המגיד שכתב כן לומר שאם היה בחמישי ודאי אין מצילין שהרי אפשר לו להכין ביום ששי וכו' והקשה על זה הרב כנסת הגדולה או"ח סי' של"ד דא"כ אמאי תני בברייתא ולא משבת לשבת הבאה לישמועינן רבותא אפילו כשחל יוה"כ ביום ה' אסור ומכ"ש משבת לשבת עיי"ש. וי"ל דמלתא פסיקתא קתני ועוד דכיון דבדרך אין צריך לומר קאמר לא הוצרך לומר כן ומכ"ש דכיון דתני דמשבת ליו"ט אסור מטעמא דאפשר להכין מכ"ש לחול גמור וכ"כ ז"ל.

ומה הוא מציל ללבושו וכו'. בנוסח אחר איתא ומה שהוא מציל ללבוש וכן העתיק הרב המגיד ז"ל ועוד כתב ז"ל ושם במשנה נזכר וחוזר ולובש ומוציא וגם בברייתא לובש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא ופושט ואפי' כל היום כולו דברי רבי מאיר וזה לא נזכר בדברי רבינו בביאור ע"כ. וצריך לחפש איזה רמז לדבר וראיתי להרב עראמה שכתב וכל אחד ואחד לובש וכו' פירוש כשלא יש זמן לשיוליך ויחזור וילבש וכו' דאי לאו הכי משנה ערוכה היא ע"כ. והוא רמז קצת רחוק עד שמרן ז"ל לא ס"ד כלל אדרבא הכריח שרבינו כתב ובגדים שיכול ללבוש שנמצא מתייאש מן הכל וכו' על כרחך נראה שלא התיר אלא פעם ראשונה דומיא דמזונות וכתב ז"ל שטעמו מפני שסבור דכי תנן הכי במתניתין הם דברי רבי יוסי. ותנא קמא פליג עליה וס"ל נמי דרבי מאיר דברייתא לאו היינו ת"ק דמתניתין והלכה כת"ק דמתניתין ע"כ. והקשה עליו הרח"א נר"ו בשם הרב קונקי ז"ל דבערובין קאמר להדיא דר"מ דברייתא הוא ת"ק דמתניתין והכי איתא התם דף צ"ה לימא תנן סתמא דלא כר"מ דאי כר"מ האמר לובש כל מה שיכול ללבוש וכו' דתנן ולשם מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל מה שיכול ללבוש וכו' וממאי דההיא סתמא ר"מ דקתני עלה לובש ומוציא ופושט וכו' דברי ר"מ וכו' ע"כ. והיא קושיא עצומה וגם הרב הניחה בצ"ע ומה מאד תמהתי שהרב ב"י גופיה באו"ח סימן של"ד הביא לשון זה בעצמו וקבעו בשלחנו הטהור בשם יש מי שאומר והמפרשים ז"ל לא נתעוררו בזה כלל עיין עליו וצ"ע טובא כי קשה לשמוע דאישתמיטתיה להרב ב"י ההיא דעירובין.

שוב אחר זמן רב מידי עבור עלינו הרב הכולל בכל חכמות אלוף נעורי מהר"י לונדין נר"ו סייעני לתרץ קושיא זו דכוונת הסוגיא לדעת מרן ז"ל כך היא דרבי מאיר דברייתא מודה לתנא קמא בחדא ופליג עליה בחדא דתנא קמא דמתניתין לא שרי אלא בפעם אחת כל מה שיכול אבל טפי לא ור"מ מודה לתנא קמא בזה ומוסיף עוד דחוזר ולובש ומוציא אפילו כל היום כולו ורבי יוסי היא סברא שלישית דס"ל די"ח כלים טפי לא אלא דמקל מצד אחד דחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים וכו'. מעתה כדקאמר תלמודא התם בעירובין לימא תנן סתמא דלא כר"מ וכו' הוא משום דר"מ גופיה היינו ת"ק באותו צד דלובש כל מה שיכול ללבוש ולכוונה זו פריך תלמודא התם וההיא סתמא ממאי דר"מ היא כלומר ממאי דר"מ ס"ל הכי ואהא מתרץ דעל כרחך ר"מ מודה לה והיא היא ר"מ מדקתני עלה בברייתא לובש ומוציא ופושט ולובש ומוציא אפי' כל היום כולו דברי ר"מ כלומר ומדמייתי תלמודא עלה דמתניתין הך ברייתא מוכרח דר"מ סבר לה דלובש כל מה שיכול ללבוש אלא דהוא גופיה מוסיף עוד דכל היום חוזר ועושה כן ולא מצי תלמודא להוכיח מהברייתא לבד משום דאינו מפורש בה כל מה שיכול ללבוש דהיינו כח חקירת התלמוד זוג אחד אין טפי לא והוצרך לזה לשתף גם המשנה שהיא העיקרית להכריח הדבר ואם כן זכינו לדין דרבינו ס"ל הכי דשלשה מחלוקות יש בדבר ופסק כת"ק דמתניתין ור"מ לאו היינו תנא קמא דמתניתין כלומר סברת ר"מ בברייתא לאו היינו ת"ק דמתניתין דאף דר"מ ס"ל הך דת"ק ת"ק לא ס"ל הך דר"מ דהרי לא התיר אלא פעם אחת טפי לא ועלו כהוגן דברי מרן הקדוש שלי"ת.