מעשה רקח על הלכות שבת כב:יח

מנעל או סנדל וכו'. מסקנא דמלתיה דרבא בזבחים דף צ"ד ובמקום אחר הארכתי בסוגיא זו עיין סוף פ"ח.

ואין מגרדין לא מנעלים ולא סנדלים חדשים אבל סכין אותם ומקנחים את הישנים. הנה הרב המגיד תמה על רבינו דבפרק תולין (שבת דף קמ"א) ליכא למאן דאמר דישן מותר ולא חדש אדרבא אמרו מגרדין מנעל חדש אבל לא ישן וכל שכן דמסקנא דהתם כדקתני רבי חייא אין מגרדין מנעל חדש ולא מנעל ישן וכו' והניחו בצ"ע. ולא זכיתי להבין למה נתעצם כל כך בדברי רבינו דמי הכריחו להבין בדבריו דשרי הגירוד בישנים ואדרבא כיון דמהגמרא מוכח להדיא דחמירי חדשים מישנים ופירש רש"י שם אבל לא ישן שקולפו והוי ממחק ע"כ. והסברא נותנת לומר כן א"כ כשאסר רבינו החדשים מכל שכן הישנים וקרוב לשמוע הוא דכיון דאיסור הגירוד על כרחך אינו אלא מפני שקולף העור יותר קרוב שיארע דבר זה בישנים מחדשים שהם חזקים יותר ומכיון שכן לא הוצרך רבינו לפרש הענין דסמך על המעיין ותדע עוד שהתיר הקינוח בישנים וכי נאמר דדוקא קאמר והחדשים יאסרו בקינוח תמה על עצמך אם כן מאי איריא שאסר הגרידה בחדשים כיון שאפילו קינוח בעלמא אסור אלא ודאי דהכי נמי במכל שכן משמע לן ההיתר כמבואר דיותר שייך ומקרי קינוח בישנים מבחדשים שבקינוח קל סגי להו.

ומה שיש לדקדק בדברי רבינו שהתיר הסיכה להדיא דמנא ליה הרי בגמרא לא התירו אלא לסוך רגלו שמן ולהניחו אחר כך בתוך המנעל ותו דגם בשיעור השמן הקפידו דלא שרי אלא שיעור לצחצחו אבל שיעור לעבדו אסור ורבינו התיר הסיכה להדיא בלי שום גבול. תו קשיא לי דמדכתב אבל סכין אותם משמע דקאי אחדשים ומשמע דבישנים לא הותר הסיכה אלא הקינוח ובגמרא לא משמע כן. והנה מצאתי הדבר מבואר בדברי רבינו פרק כ"ג שהביא כל דין הברייתא להתיר הסיכה ברגל ולהניחו אחר כך במנעל כשיעור לצחצחו ואסר כשהרגל נעול במנעל לסוך בתוכו כלל כלל וסיים והכל בחדשים אבל בישנים מותר ע"כ. יצא לנו מזה דרבינו מסברא כתב כן דבישנים אין שייך לאסור הסיכה וקרוב לשמוע הוא והסברא מסייעתו אפשר שהוא ז"ל מפרש בההיא דרב חסדא דהמקשן לא הבין דבריו דהוא סבר דבחדשים נמי קאמר ואהא פריך ליה ותירץ דדברי רב חסדא אם נרצה לפרשם גם בחדשים צריך לומר שיעור לצחצחו וכו' אמנם רב חסדא גופיה יתרץ דבריו בישנים והכל מיושב ונמצא לפי זה שתיבת אותם שכתב רבינו אינו בדיוק או שט"ס הוא וכן ראיתי בדפוסים אחרים שאין שם תיבת אותם ואיירי בישנים דוקא האי כדיניה והאי כדיניה וכיון דאמרן דהסברא מבחוץ מכריח הדבר דבישנים לא שייך לאסור הסיכה ומצינן לפרש דברי הש"ס דלא תקשה על זה כדין פסק רבינו שמותר לסוך להדיא הישנים ואין לטעות בדין הקינוח שהזכיר אחריו שנאסור גם זה בחדשים שסמך עמ"ש שם ודו"ק. ועיין להשלטי גבורים שם.

כר או כסת וכו'. מבואר במשנה דף קמ"ב ופירש שם רבינו סמרטוט בלויי בגדים.