מעשה רקח על הלכות שבת כא:י

כיצד וכו'. שבת דף קנ"ד ברייתא כלשון רבינו ופי' רש"י שליף משאוי של תבואה של טבל ומוקצה הוא ואפי' לכהנים לא חזי ע"כ. ורבינו נראה דמפרש לה כפשטא.

היה בא מן הדרך וכו'. כל מ"ש רבינו מבואר בסוגיא שם דף קנ"ד זולת מ"ש היו השקים גדולים וכו' דהוציאו ממ"ש שם התם בשליפי זוטרי וכו' להפסד מועט לא חששו ע"כ. ומשמע ליה דלהפסד גדול כגון שקים גדולים וכו' חששו ועיין בכל זה להרב המגיד ז"ל והרב לח"מ ז"ל דיש לישב הכל. ובספרי רבינו שכתוב היתה טעונה עששיות של זכוכית מתיר השקים בנוסחא אחרינא איתא מתיר החבלים ובאמת כן הוא לשון הברייתא שם.

שהרי הכל לחתיכה עומד. בנוסחא אחרינא מצאתי כתוב שהרי הכל להתכה עומד. ופי' רש"י בגמרא כגירסתינו.

משום צער בעלי חיים. ובגמרא הוכיחו דצער בע"ח דאורייתא ופי' רש"י ואתי דאורייתא ודחי דרבנן ביטול כלי מהיכנו.