מעשה רקח על הלכות שבת כ:יב

הזכרים וכו'. משנה וגמרא שם ובתיבת לבובין נאמרו שם ג' פירושים ובפירוש המשנה העתיק רבינו האחרון דהיינו עור הקשור על זכרותן וכו' וכאן העתיק שלשתן נראה דס"ל דלענין דינא כולם שוים לאיסור וכ"כ הרב המגיד ז"ל. אך במטלניות המרוקמות וכו' שהזכיר רבינו דהיינו תותרי שאמרו בגמ' והכי מפרש לה הרי"ף ז"ל עיין עליו קשה דכיון שהוא לנוי הוה ליה לאסור כמ"ש בדין הקודם והם דברי רב בגמ' דכל שהוא לשמר שמירה פחותה או מעולה או לנוי אסור וכן ראיתי להראב"ד ז"ל שהשיג על רבינו בזה ולא ידעתי למה הרה"מ והמגדל עוז ז"ל לא הזכירו השגה זו שהיא מבוארת ובדין הקודם כתב ג"כ הרה"מ ז"ל דרבינו פוסק כרב דלנוי נמי אסור וכאן שתק לא ידעתי למה ואולי דסמך אמ"ש סד"ה לא יצא הסוס וכו' עיי"ש ומאי דנראה כדי לישב דעת רבינו בדקדוק סדור דבריו שאיחר הקודם בגמ' דשם הביאו תותרי ואחר כך עור שקושרין להם כנגד לבם וכו' ואחר כך עור שקושרין תחת זכרותן לכך נראה דהוא ז"ל מפרש הך תותרי דהיינו מטלניות המרוקמות שהוא ג"כ כנגד לבם או כדי להצילן מן הזאבים או לאיזה תכלית אחר ולכך סידרם בהיפך להשמיענו דדרכם היה לפעמים לקשור העור על לבם ולפעמים במטלניות ודרכם היה לרקם אותם המטלניות משום נוי וכיון דעיקר מגמתה לתועלת הבהמה אף דאגבו נמשך ג"כ תועלת הנוי אין להקפיד וזה הוציאו רבינו מלשון הגמרא שאחר שהביאו פירוש תותרי אמרו מאי משמע דהאי לבובין לישנא דקרובי הוא דכתיב לבבתיני אחותי כלה וכו' הרי מוכח דהך תותרי הוי כנגד הלב ודוק כי נראה לענ"ד נכון.