מעשה רקח על הלכות שבת ב:ט

המבשל לחולה וכו'. פ"ק דחולין דף ט"ו מסקנא דגמרא והלכתא וכתב מרן בשם המפרשים ז"ל שלמוצאי שבת מותר לבריא לאלתר ואין צריך להמתין ככדי שיעשו וכו' ע"כ. והרב כנסת הגדולה או"ח סימן שי"ח כתב שאם היה יום טוב אסור דאין שבת מכין ליו"ט מהרי"ל ז"ל, לקוטי מהר"י ווי"ל ז"ל סי' ב'.

מותר לבריא וכו'. גם זה שם הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא וכו' וכתב הרא"ש וז"ל ואם תאמר והא אין יכול למולחה בשבת וי"ל שיאכלנו באומצא בלא מלח ואע"ג דאיכא לאו בדם האברים וכו' היינו כשפירש מן הבשר אבל כל זמן שלא פירש אין בו שום איסור כדמוכח לקמן וכו' ע"כ. וטעם איסור המליחה בשבת איתיה בפרק כלל גדול דף ע"ז וכמ"ש הר"ן ז"ל שם דאף דקי"ל אין עיבוד באוכלין הני מילי לענין חיוב אבל מדרבנן אסור וכ"כ התוס' שם מההיא דשמונה שרצים דף ק"ח אין מולחים צנון בשבת ופסקו רבינו פ' כ"ב עיי"ש. מעתה רבינו דס"ל דאפי' באוכל בשר חי בעי מליחה והדחה כמ"ש להדיא פרק שישי דמאכלות אסורות וז"ל והרוצה לאכול בשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ואחר כך יאכל ע"כ. ואם כן לדידיה תקשה איך הותר לבריא לאכול בשר זה חי בשבת הא בעי מליחה ואינו יכול למולחה בשבת כקושית הרא"ש ז"ל אם לא שנאמר כמו שכתבו התוספות שם דף י"ד ד"ה ונסבין חבריא וכו' דהיינו בעבר ומלחה עיי"ש אי נמי אפשר דלדעת רבינו לא נאסר כי אם במולח להניח אמנם במולח כדי לאכול מיד אפילו מדרבנן שרי דלא שייך בזה כבישה וכו' כמ"ש פכ"ב ודמי למולח ביצה דשרי לגמרי ועיין בספר דמשק אליעזר בזה הפרט. ועם כל זה עדין לבי מהסס לפי תירוץ זה משום דהכא קמכשיר ליה לאכילה מאיסור להיתר על ידי המליחה. ועיין למרן וב"י או"ח שם שהאריך בדין שוחט לחולה וכו' והביא חילוקי הפוסקים ז"ל לענין מוקצה אי בעינן שיהא חולה מבעוד יום דוקא או אפילו בשבת גופיה. אמנם רבינו זלה"ה לא חילק בדבר כלל וק"ל.