מעשה רקח על הלכות שבת ב:כד

וכן ספינה וכו'. פ"ג דתענית דף י"ט ותוספתא שם.

ואפילו יחיד וכו'. כתב הרב כנסת הגדולה בשם הרב המאירי ז"ל בחידושיו לסנהדרין הרודף את חברו להרגו יראה שניתן להצילו אפילו בשבת ע"כ. ולדעת רבינו נראה לענ"ד פשוט. והרב ב"י סי' ש"ו התיר לחלל שבת למי שרוצים להכריחו שימיר דתו בין איש בין אשה ועיין להמג"א ומגן דוד [ט"ז] שם.

ומתריעים עליהם וכו'. כתב הרב לחם משנה דהך תרועה לא הוי בשופר כדכתב רבינו בפ"ה מהלכות תעניות בשופר בשבת דאין תרועה אלא בפה ע"כ. ובפ"ה שכתב ז"ל ט"ס הוא וצ"ל פ"ב דשם כתב וז"ל ובכל מקום אין צועקים ולא מתריעים בשבת כמו שאמרנו חוץ מצרת המזונות שצועקים עליה אפילו בשבת אבל אין מתריעים עליהם בחצוצרות בשבת ע"כ. נראה שהרב ז"ל רצה להוכיח מזה דבשבת אין לתקוע כלל בכלי ואי מהא לא איריא שהרי כתב שם בפ"א וז"ל אין גוזרים תעניות על הצבור לא בשבתות ולא בימים טובים וכן אין תוקעים בהם לא בשופר ולא בחצוצרות וכו' אלא אם כן היתה עיר שהקיפוה גוים או נהר או ספינה המטורפת בים וכו' אבל אין תוקעים אלא אם כן תקעו לקבץ את העם לעזור אותם ולהצילן ע"כ. הרי בפירוש שמיע לן דתקיעה בשופר או בחצוצרות אסר ולא התיר אלא כשתוקעים לקבץ העם לעוזרם אם כן הכא נמי שהתיר לעזור על כרחין היינו בחצוצרות כיון שהוא לקבץ העם שיבואו לעזרה ומ"ש בפ"ב לאו דוקא לעזרה אלא לתפלה ולעורר הלבבות וכיוצא כמ"ש שם בריש פ"א וכ"כ הרב חיים אבואלעפיא נר"ו. ומאי דקשיא לי במ"ש מרן ז"ל שם פ"ב דההיך התרעה שכתב רבינו היינו בפה ובתפילה וכ"פ רש"י ז"ל ופשוט הוא שאין דוחין שבת לתקוע בחצוצרות שאין תקיעתם דבר ברור שיציל ע"כ. וקשה דאם הוא מצות עשה כמ"ש רבינו פ"א מה לנו אם יציל אם לא יציל כדי לעזור את אחיהם הותר ומצות עשה של תורה לא שרי ודו"ק.