מעשה רקח על הלכות שבת יט:ה

והאשה פטורה מפני שהיא מתכשיטיה. בגמ' דף ס' בעי למאי חזיא ומתרגם רב אדא נרשאה קמיה דרב יוסף הואיל ואשה חולקת בה שערה בשבת למאי חזיא אמר רבא טס של זהב יש לה על ראשה בחול חולקת בה שערה בשבת מניחתה כנגד בית פדחתה ופי' רש"י ובשבת למאי חזיא הרי בשבת אינה חולקת שערה והתוס' הקשו עליו דמנא ליה דאסור לחלוק השער בשבת וכו' עד כאן. ואפשר דאין כוונת רש"י ז"ל לאיסור אלא לומר דאין רגילות ואיך שיהיה קשה קצת לרבינו למה השמיט טעמא דמניחתה כנגד פדחתה וכן הקשה התוס' יו"ט וסיים עוד דאע"ג דס"ל דבשבת רשאית לחלק שערה וכו' אפ"ה מטעם חולקת לא הוה שרי דאכתי לאו תכשיט הוא אלא כלי שעל ידי מלאכתו מתקשטת אבל אינו תכשיט בעצמו ע"כ. ואפשר דכיון דסוף כל סוף דין תכשיט יש לו ואינו אסור אלא משום חשש שמא תראה לחברותיה וכבר הזכירו רבינו לא חש לפרש כיון דלא נפקא לן מידי לענין דינא.

שהוא מתכשיטיו. נוסח אחר שהוא כדבר וכו'.

לפיכך אצעדה וכו'. היינו בירית דקתני מתניתין ומשמעות הגמרא שם דשל זרוע אסורה וכמו שכתב רש"י ז"ל וכן משמע מדברי רבינו בפירוש המשנה וכאן ביאר דעתו להתיר שניהם וצ"ל דשאני טומאה משבת בזה וכ"כ הרב המגיד ז"ל וכן דעת הרב ב"י ז"ל בשו"ע שהביא דעת רבינו בסתם ודעת רש"י בשם יש אומרים לפי הכלל המסור בידנו דסתם ואח"כ יש אומרים דעתו לפסוק כסתם כמ"ש הרב כנסת הגדולה ז"ל בכמה מקומות.