מעשה רקח על הלכות שבת יח:טז

המוציא בהמה וכו'. משנה וגמ' שם דף צ"ד.

ואם היה כפות או חולה. כתב הרב המגיד דהוציאו ממ"ש שם והני פרסאי כמאן דכפיתי דמו ע"כ. וקצת קשה דלא קאי הכי דדחי התם רמות רוחא הוא דנקיט להו ותו דתפוק לי מכפות ואפשר נמי דנפקא מברייתא דפרק האורג הצד את החולה פטור וק"ל.

והאשה מדדה וכו'. דף קכ"ח משנה כלשון רבינו ופי' רש"י אחזתו בזרועותיו מאחוריו ומסייעתו והוא מניע רגליו והולך. שנוטל אחת ומניח אחת שהתינוק מניח את רגליו כשמניח אחד מגביה אחד ע"כ. ובגמרא תנא האשה מדדה את בנה ברה"ר ואצ"ל בחצר וממ"ש רבינו בזמן שנוטל אחת ומניח אחת משמע ודאי אבל אם היה גורר אסור כלישנא דמתניתין וקשה דאמאי אסור הא אדם חי נושא את עצמו וליכא למימר דקטן ככפות דמי דאם כן היכי פסק לקמיה דהמוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום הכיס ליחייב נמי משום תינוק וכי האי גוונא הקשו התוס' עיי"ש ולרבינו י"ל דלעולם קטן כבהמה וככפות דמי היינו דוקא קטן שאינו יכול להלך ברגליו אבל תינוק דהיינו יותר גדול לא אמרינן ביה ככפות דמי על דרך שכתב הר"ן ז"ל פ' נוטל עיי"ש. שוב מצאתי להר"מ בן חביב ז"ל סימן ס"ט שעמד גם הוא בקושיא זו ותירץ קרוב למ"ש שלי"ת עיי"ש באורך.