מעשה רקח על הלכות שבת יז:יב

בכל עושים לחיים וכו'. משנה שם דף ט"ו וכת"ק ומ"ש ואפילו באיסורי הנאה וכו' שם דף פ' אתמר רב חייא בר אשי אמר עושים לחי אשרה ור' שמעון בן לקיש אמר עושים קורה אשרה מאן דאמר קורה כ"ש לחי ומ"ד לחי אבל קורה לא כתותי מכתת שיעוריה ופי' רש"י כ"ש לחי דאין לו שיעור לרחבו ולעביו אבל קורה צריכה טפח לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח והאי אשרה כיון דבעיא שרפה דכתיב ואשריהם תשרפון באש שיעורה לא שיעורא היא דכשרופה דמיא ע"כ. וכתבו התוס' דאע"ג דלחי נמי בעי שיעור גובה וגם רוחב משהו מיהא בעי מ"מ כיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו בו וה"ר אברהם פירש לחי אם היה מדבק הכתיתים בכותל הוא לחי ע"כ. ונתבארו דברי רבינו דפסק כמ"ד לחי דוקא אמנם הראב"ד ז"ל השיג עליו והרב המגיד ז"ל הליץ בעד רבינו עיין עליו וכן פסק הרב ב"י סי' שס"ג ושם פסק דהלחי יכול לעשותו משברים שברים דבוקים יחד והם דברי התוס' שהזכרנו.

עוד ראיתי למ"ש שם אמאי דאמרינן בגמ' גבי לחי וכמה כל שהוא אפילו כחוט הסרבל ומהר"ם ז"ל כתב דכחוט הסרבל דוקא קאמר וכתב עליו הרב ב"י דלא תקשי עליה מדמכשרינן לחי מעצי אשרה דכתותי מכתת שיעוריה דאיכא למימר דטעמא דמכתת שיעוריה הוא לפי שעומד לשריפה וכיון דאפילו שישרף ויעשה אפר אם גבלו ועשה ממנו עמוד מהני משום לחי לא מפסיל משום דמכתת שיעוריה ע"כ. ותמה עליו הרב מגן אברהם ז"ל דקי"ל בסוף תמורה כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעכו"ם ואיך נעלמה ממנו משנה ערוכה ע"כ. ולענ"ד נראה אין כאן תמיה דכוונת הרב ב"י ז"ל אינה אלא לומר דכשהאיסור בעין כגון עצי אשרה בזה הוא דאמרו כתותי מכתת שיעוריה כיון דלשריפה עומד אבל כשהוא אפר אף שהוא אסור בהנאה מצד עצמו מ"מ לא אמרו בו כתותי מכתת שיעוריה דלשון זה לא שייך אלא בדבר העומד לשריפה משא"כ האפר וכיון דהתירו לעשות הלחי מעצי אשרה מטעם דאין כאן כתותי מכתת שיעוריה לדעת מהר"ם דבעי שיעור קצת צ"ל מטעם שאף באפר אפשר לעשותו ודו"ק ועיין עוד להתוספות שם. ובדברי הרב המגיד שכתוב והגולם הוא שיש לו ג' רחקים וכו' פירוש לפחות. ובאותו דבור שכתוב וכל מה שא"צ לרחקיו וכו' רוצה לומר דלענין לחי אין צריך שיעור בעובי כלל דאפי' דבק חתיכות עץ זו למעלה מזו שפיר דמי וכמו שהזכרנו לעיל.

גובה הלחי וכו'. שם דף י"ד לחיין שאמרו גובהן עשרה טפחים ורחבן ועביין כל שהוא וכו' ובגמ' אמר רבא עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע ג' או שהפליגו מן הכתל ג' לא עשה ולא כלום אפילו לרשב"ג דאמר אמרינן לבוד ה"מ למעלה אבל למטה כיון דהויא מחיצה שהגדיים בוקעים בה לא קאמר ע"כ. מוכח מזה דאם הוא תוך ג' טפחים אמרינן לבוד כיון דאין כאן טעמא דגדיים בוקעים בו וזו היא שיטת הרשב"א שהזכיר הרב המגיד ז"ל וכן דעת רבינו בפרקין דין כ"ב עיין שם.