מעשה רקח על הלכות שבת יד:ט

גג הסמוך וכו'. עירובין דף פ"ד ופי' רש"י שאינו מוקף חצר לכל צדיו אלא צדו אחד רה"ר וסתם גג גבוה עשרה צריך סולם קבוע מן העליה לגג להתירו לטלטל מן המרפסת לגג דאי עביד ליה סולם גלי דעתיה דסלקי לגג מכח רשות הרבים ואיהו ניחא ליה לאישתמושי ביה ע"כ. ועיין להרב המגיד שהביא דברי הרשב"א ז"ל ועיין עוד להרב ב"י סי' שס"א.

נעץ בגבהו יתד וכו'. בעירובין דף ע"ח איתא א"ר הונא עמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה ונעץ בה יתד כל שהוא מיעטו א"ר אדא בר אהבה ובגבוה שלשה אביי ורבא דאמרי תרווייהו אע"פ שאין גבוה שלשה מ"ט לא משתמש ליה רב אשי אמר אפי' שגבוה שלשה מ"ט אפשר דתלי ביה מידי א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי מלאו כולו ביתדות מהו א"ל לא שמיע לך הא דא"ר יוחנן בור וחולייתה מצטרף לעשרה ואמאי הא לא משתמש ליה אלא מאי אית לך למימר דמנח מידי ומשתמש הכא נמי דמינח מידי ומשתמש ע"כ. ורש"י ז"ל פירש הסוגיא דהיתד או היתדות הניחה ע"ג העמוד לרחבו שנמצא ממעטו מרוחב ד' טפחים וגבוה ג' פירוש דקאי להיתד עצמו שהוא ארוך והיינו גבוה ורבינו לא פירש כן משום דכי בעי נעץ בו יתד וכו' היינו כדרך כל הארץ שהוא בגבהו לתלות בו איזה דבר ואין דרך לנעוץ יתד ברוחב כדי להשתמש בו לתלות דאין בו חוזק כ"כ וגם מדחזינן לרב אחא בריה דרבא דמייתי ראיה מבור וחוליתה מצטרפין לעשרה והתם ודאי דהיינו לענין העומק דחוליית הבור מצטרפת להשלים העשרה טפחים לעומק הבור א"כ מוכח דכולא סוגיא איירי במיעוט הגובה אכן מאי דאיכא למידק דאין סוגיא זו סלקא לפירוש רבינו שכתב דאפילו אין היתד גובה ג' [מן הארץ] ראוי לתלות בה מידי וכו' ובגמרא משמע דתוך ג' אין ראוי לשום תשמיש כדברי אביי ורבא וגם לרב אשי אפילו הוא היפך דברי רבינו. והרב המגיד ז"ל הגיה הגירסא בגמ' לדעת רבינו רב אשי אמר אפילו אין גבוה ג' וכו' עיין עליו.

ולענ"ד נראה יש ליישב דעת רבינו גם כפי גירסתינו בלי שום הגהה וזהו פירוש הסוגיא לדעתו ז"ל דאביי ורבא חלקו על רב אדא בר אהבה דבעי גבוה ג' דוקא אלא דאע"פ שאין גבוה ג' מ"ט לא משתמש ליה כלומר להעמוד אינו משמש לו כלומר לצורכו לשנאמר שהוא כדבר הטפל לו וכגופו דמו ואינו ממעטו ולהכי לא קאמר לא משתמש ביה דאז הוה משמע דקאי להיתד ופירוש זה נראה כמעט שהוא מוכרח דאם נפרש דקאי להיתד א"כ איך נאמר שמיעטו להעמוד מטעם שאינו משתמש בו כל בתר איפכא הוא ורב אשי קאי לדברי רב אדא בר אהבה והכי קאמר ליה לא תימא בגבוה ג' דמשמע דוקא אלא אפילו שגבוה ג' ויותר נראה לפרש דרב אשי מפרש מילתיה דרב אדא בר אהבה וכלפי אביי ורבא דחלקו עליו והכי קאמר דכוונת רב אדא בר אהבה דקאמר ובגבוה ג' היינו אפילו גבוה ג' קאמר מ"ט וכו' כלומר דזה הוא הטעם האמיתי לומר דזה היתד מיעט גובה העמוד ואין צורך לומר שאינו משמש להעמוד כמו שאמרו אביי ורבא וכיון דרב אשי קאי לפרש דברי רב אדא בר אהבה לא דק כ"כ בלשון אפי' מכ"ש דיש לומר דה"ק לא מבעיא תוך ג' דכלבוד דמי והו"ל כאילו נטבע העמוד עד שם או שגבה הקרקע ונתמעט העמוד אלא אפילו וכו' ונמצא לפי זה דכולי עלמא מודו ואזלי לפי האמת דבין תוך ג' בין למעלה מג' לעולם הוא ראוי לתלות בו ורבינו כשבא לפסוק הדין הוצרך לכתוב דאפילו למטה מג' הוי ראוי לתלות בו מידי כפשוטו ורב אשי הוצרך לומר האפילו לפרש דברי רב אדא בר אהבה כאמור נראה לענ"ד שאפשר ליישב דברי רבינו כפי גירסתינו.