מעשה רקח על הלכות שבת יד:ו

בור שבכרמלית וכו'. הקשה הרב המגיד ז"ל בשם הרשב"א ז"ל דמאין לו לרבינו לדונו ככרמלית ולא מקום פטור כדין חריץ וכו' וכי יהיה דינו חמור משאם היה ברה"ר וכו' ומרן ז"ל תירץ בשם הר"ן דבכרמלית ליכא מקום פטור משום דמצא מין את מינו וניעור וכו' ע"כ. וכ"כ בטור או"ח סימן שמ"ה עיי"ש ואין לדקדק מדכתב דבכרמלית ליכא מקום פטור דמשמע מעולם והא ליתא דלמעלה מעשרה אף בכרמלית מקום פטור הוא אלא הכי פירושו בכי האי גוונא שאין בו שום שיעור רשות דהיינו שאינו רחב ארבעה דליכא לדמויי לא לרה"י ולא לרה"ר מה שאין כן למעלה מעשרה דמקרי נמי רשות גמור דגבי רה"י עולה עד לרקיע. ומאי דקשה קצת על הרה"מ דלמה הניח זה בצ"ע הרי רבינו כתב להדיא כלל זה דמצא מין את מינו וניעור גבי כרמלית בפי"ז דין י"א גבי מבוי שאסור לטלטל תחת הקורה ותחת הלחי כשסומכים לכרמלית משום דמצא מין את מינו וכו' והתם נמי היינו טעמא משום דבאותו מקום אין בו שיעור רוחב ארבעה כי הכא ואם כן למה לא נדמה דין זה לאותו נדון וכאשר באמת תירץ גם כן הר"ן ז"ל מהגמרא עיי"ש פ"ק דשבת דף צ"ט ע"ב ד"ה אויר וכו' גם קשה על הרשב"א זלה"ה דכאן הקשה על רבינו ולא תירץ והתם הליץ בעדו והעלה כדבריו מטעמא דמצא מין את מינו כמ"ש הרה"מ ז"ל ומה אעשה שלא זכינו לשיטתו למסכת עירובין לראות הדברים על בוריין ותמהתי על המפרשים ז"ל שלא נתעוררו כלל בכל זה ואף דשערי דחיות לא ננעלו הרואה יראה שאין די באר להניח זה בצ"ע. ועיין עוד בדין זה להרב מגדל עוז ז"ל.

רה"ר שהיתה עליה תקרה וכו'. דין זה נלמד מההיא דפ' הזורק (שבת דף צ"ח) אמר רב המעביר ארבע אמות ברה"ר מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר וכו'.

איצטבא וכו'. שם דף ז' אברייתא דקתני ים ובקעה ואיסטונית והכרמלית פריך תלמודא אטו כולהו נמי לאו כרמלית נינהו כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא נצרכא אלא לקרן זוית הסמוכה לרה"ר דאע"ג דזמנין דדחקי ביה רבים ועיילי לגווה כיון דלא ניחא תשמישתיה כי כרמלית דמי כי אתא רב דימי א"ר יוחנן בין העמודים נידון ככרמלית מאי טעמא אע"ג דדרסי ביה רבים כיון דלא מסתגי ביה להדיא ככרמלית דמיא א"ר זירא א"ר ירמיה איצטבא שלפני העמודים נידון ככרמלית למאן דאמר בין העמודים כל שכן איצטבא למאן דאמר איצטבא איצטבא הוא דלא ניחא תשמישתיה אבל בין העמודים דניחא תשמישתיה לא לישנא אחרינא אבל בין העמודים דזמנין דדרסי ליה רבים כרשות הרבים דמי ע"כ. ומבואר הדבר דריהטא דסוגיין מוכחא דס"ל לסתם תלמודא דבין העמודים נידון כרה"ר וכר"ז א"ר ירמיה מדמוכח דבין העמודים חמיר מאיצטבא ולהכי כי בעי לרבוי מתיבת כרמלית דקתני בברייתא לא מייתי מדרבי יוחנן אלא קרן זוית וכו' משום דדחקי בה רבים וכיון שעל ידי הדחק עוברים דרך שם לא דנוה כרה"ר אלא ככרמלית משא"כ באידך דרבי יוחנן בבין העמודים דליכא דוחק אלא דאין דרכם של בני אדם לעבור בתוכם חמיר מקרן זוית ולא דיינינן ליה ככרמלית וכמובאר דאם איתא לימא דתיבת כרמלית דקתני בברייתא היינו לרבות בין העמודים דאף דאין שם דוחק לרבים אפ"ה דינו ככרמלית וכ"ש קרן זוית דהוא ע"י הדחק וכיון דחמיר בין העמודים מקרן זוית לסתם תלמודא כאמור מעתה א"א לדונם כי אם רה"ר דארבע רשויות תנן חמש לא תנן והיינו באמת מימרא דרבי זירא א"ר ירמיה דמייתי תלמודא עלה למאן דאמר וכו' למ"ד איצטבא וכו' אבל בין העמודים דניחא תשמישתיה לא הרי דקרי לבין העמודים דניחא תשמישתיה ומסיק כלישנא אחרינא דבין העמודים הוי רה"ר ואם כן כדין פסק רבינו כר"ז א"ר ירמיה כאמור.

אמנם להרשב"א ז"ל שכתב וז"ל מיהו קי"ל כרבי יוחנן דאמר בין העמודים נידון ככרמלית וכ"ש איצטבא משום דרבי יוחנן לגבי רב קי"ל כר' יוחנן וכ"ש לגבי רב יהודה דהוא תלמידיה דרב אבל הרמב"ם ז"ל פסק כרב יהודה ולא ירדתי לסוף דעתו וכו' ע"כ. וזאת היתה לו להרשב"א זלה"ה משום דהוה גריס רב יהודה במקום רבי ירמיה ובאמת כן היא גם גירסת הרא"ש והטור סי' שמ"ה אמנם לפי הגירסאות שלפנינו דאין כאן רב יהודה אלא ר"ז א"ר ירמיה אזדא לה השגתו ז"ל והכרח דעת רבינו מן הטעמים שהזכרנו. ודע שהרב המגיד ז"ל הכריח דעת רבינו דפסק כרב יהודה דהוא בתרא ועוד שבברייתא לא הזכירו בכלל הכרמלית אלא האיסטוניות וכו' ע"כ. וקשה דאדרבא זו היא קושיית הרשב"א ז"ל דאיך פוסק כתלמיד במקום רבו גם ההכרח השני שכתב ז"ל מדלא הזכירו בברייתא אלא האיסטוניות וכו' גם לזה הקשה הרשב"א ז"ל שם דאם כן ליקשי מינה לרבי יוחנן וכו' עיי"ש ואתמהא שמדברי הרה"מ ז"ל נראה שראה דברי הרשב"א ז"ל ואיך סתם הדברים והיה לו לדחות דבריו אכן במה שכתבתי נראה לענ"ד פשוט דזה הוא הכרח רבינו ועל נכון ודו"ק.

וצידי רה"ר וכו'. עירובין דף צ"ד דרבי אליעזר סבר צידי רה"ר כרה"ר דמו ורבנן סברי לאו כרה"ר דמו ופסק כרבנן.