מעשה רקח על הלכות שבת יא:טז

הכותב על בשרו וכו'. משנה שם הכותב על בשרו חייב המסרט על בשרו רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרין ובגמרא א"ל ר"א לחכמים והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו אמרו לו שוטה היה ואין מביאין ראיה מן השוטין ופי' רש"י שוטה היה שטות היה בו לעשות מה שאין דרך בני אדם עושין ומסר נפשו על הדבר ע"כ. וכתב שם רבינו דאפילו הוציא דם אינו חייב וכו' לפי שאין דרך כתיבה בכך ע"כ. ודע שגירסת רבינו ר' יהושע במקום חכמים וכן הזכיר ג"כ הרב המגיד ז"ל ולפי זה מ"ש בגמ' א"ל ר"א לחכמים וכו' צ"ל או דגם בגמ' הוה גריס לרבי יהושע או שזה הויכוח עשה ר"א אחר זמן עם שאר החכמים.

הקורע על העור וכו'. בתוספתא קתני בהיפך והרב המגיד ז"ל כתב דסמכינן אירושלמי וגם אפשר שכן היא גירסת רבינו גם בתוספתא ע"כ. ודע שרבינו בפ"ד דגירושין פסק דקורע ורושם הוי כתיבה מעליא והוא היפך מ"ש כאן וגם התוספתא והירושלמי פליגי התם ורבינו פסק התם דלא כמאן וכבר נתעורר על זה הרה"מ שם ועיין להרש"ך ח"א ומוהר"א ששון סי' ל"ג ובספר גט פשוט אבן העזר סימן קכ"ה והפר"ח או"ח בפירושו על השו"ע אבן העזר שם.

אחת משום כותב וכו'. גיטין דף י"ט ואיתא התם בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן עדים שאינן יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב אמר ליה אינו כתב אמר ליה והלא למדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת אמר ליה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכו' ופי' רש"י וכי מפני שאנו אומדין וסבורין ואומדין מאומד לבנו להחמיר נעשה מעשה להקל אפילו לענין שבת אם בא מעשה לידינו בזמן בית המקדש לא הייתי סומך על דברי להביא חולין לעזרה מדמין כמו כמדומין ע"כ. ומסתברא ודאי דכיון דמספקא ליה לענין כתיבה לחיובי ליה חטאת מכ"ש לענין מחיקה דהא על מנת לכתוב דוקא בעינן ומכיון דבהך כתיבה גופא הוא דמחייבינן ליה גם לענין מוחק על מנת לכתוב כמ"ש רש"י לעיל ד"ה מוחק על מנת וכו' על כרחך אזדא לה חיוב המחיקה אף דלדעת התוס' ד"ה מוחק הוא וכו' לא בריר לן למימר הכי לחיובא דמוחק עיי"ש מכל מקום לכולי עלמא בכותב אינו אסור אלא לעשותו אבל חיוב חטאת לענין מעשה פשיטא דלא מחייבינן ליה ואף לר"ל דמכיון דאיבעיא ליה לענין גיטין והודה לדברי ר"י ש"מ דגם הוא ס"ל לענין מעשה ולהלכה דוקא קאמר ותדע שרבינו פ"א דגירושין פסק כרב פפא ברוק וכיוצא ומעתה לא הו"ל למסתם סתומי בלשון חייב לענין שבת ואי נקט לישנא דש"ס הוה ליה לפרש לפחות דמשום חומרא קאמר כי היכי דלא נטעי אלא דעל כרחך לומר דכיון דכבר ביאר דעתו בענין גיטין והך נפקותא ליתא אלא לכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו לא חש לפרש דאין כאן טעות.