מעשה רקח על הלכות שבת י:כד

הצד וכו' או קטן. הכי איתא בתוספתא ומ"מ הטור לא הביאו עיי"ש.

המפרק וכו'. תוספתא פי"ג ולשון פטור שכתב רבינו הוא מגומגם דמה איסור שייך בזה ואולי אם מטלטלם קאמר הא לאו הכי שרי להדיא וכ"פ הרב המגיד ז"ל והכי מסתברא.

ויוני עליה. הנה הרב המגיד תפס על גירסא זו דיוני עליה אינם ברשותו כדאיתא בפרק אין צדין (ביצה דף כ"ד) ופרק שלוח הקן ומכח זה מחקה לגמרי עיי"ש וראיתי בנוסחאות אחרות ובכולם כתוב בהם כלשון זה בששה נוסחאות שיש לפנינו ושנים מהם כתב יד משנת הקס"ב והקי"א וכן בסמ"ג לאוין ס"ה כתוב כלשון רבינו כ"כ בהגהות הרי"ף ז"ל ומאי דאפשר במאי דאיתא בריש פרק שלוח הקן דיוני עליה קאי אקננו בטפיחין ובבירה דאז דוקא חייב אפשר שמשם למד רבינו דבדלא קננו שם אלא ברשותו דמקרי ניצודים ועומדים לא מחייב ומ"ש ז"ל ממ"ש בסוף פרק כ"א עיי"ש שגם לא הזכירם באותם שאין מזונותם עליו וזה נראה אם היה אפשר שלא להגיה שתי תיבות מדברי רבינו ודו"ק.

כגון חגבים וכו'. שם ורבינו השמיט חילוק בין שעת הטל לשעת השרב דאיתיה בש"ס בסתם ברייתא משום דס"ל דאתייא כר' מאיר ואנן קי"ל כרבנן דלא מחלקי וכ"פ הרי"ף והרא"ש ז"ל.

ובדין הפרעושים פסק הרב ב"י סי' שט"ז דאם הם על הבגדים אסור לצודן ואם הם על בשרו ועוקצין אותו מותר ובב"י הביא משם המרדכי וז"ל אבל משם רב יהודאי גאון מצאתי חזינן לרבנן קשישי דמימנעי מלצוד פרעוש אפי' מעל בשרם עכ"ל וזו מידת חסידות היתה וכו' ע"כ. ומשמע דאף בעוקצין קאמר דאל"כ הו"ל בשרו דומיא דבגד וק"ל.