מעשה רקח על הלכות שבת י:כא

אחד שמונה שרצים וכו'. ריש פ' שמונה שרצים דף ק"ז ולפי הטעם שנתן רבינו נתבאר הדין והראב"ד ז"ל השיג עליו ועיין ביאורו בפ"א ובמגדל עוז ז"ל.

הצד את הישן וכו'. שם דף ק"ו ת"ר הצד צבי סומא וישן חייב חיגר וזקן וחולה פטור א"ל אביי לרב יוסף מאי שנא הני ומאי שנא הני. הני עבידי לרבויי הני לא עבידי לרבויי והתניא חולה חייב א"ר ששת לא קשיא הא בחולה מחמת אישתא הא בחולה מחמת אובצנא ופי' רש"י סומא וישן עבידי לרבויי לישמט כשמרגישין יד אדם. אובצנא עייפות שאינו יכול לזוז ממקומו נצוד ועומד הוא ע"כ. וכיון שחייב רבינו בישן וסומא מינה דבאינך הוא פטור כיון שאינן נשמטין כשמרגישין יד האדם ונתבאר עוד לקמיה דין כ"ד אלא דממ"ש במשלח כלבים לצוד וכו' משמע דגם אם הצבי הוא עייף וצדהו חייב והכי מסתברא דהא לא פטר לקמיה אלא חולה דסתמו מחמת אישתא ודלא כפי' רש"י וזו היא ג"כ דעת ר"ח וכמ"ש הרב המגיד ז"ל ונראה דטעמם משום דלפי' רש"י נפיק דבחולה סתם חייב ונראה דבר תימה דסתמא דמלתא יותר הוא נשמט כשהוא עייף מחולה מחמת אישתא שהקדחת מחלישו הרבה בחוש הריאות ומ"מ יש לחוש לכל הפירושים. והרי"ף ז"ל השמיט כל זה והרב ב"ח סימן שי"ז הניחו בצ"ע אמנם המג"א כתב דסמך אמ"ש דכל שבמינו ניצוד חייב ע"כ. והוא דוחק. ובמה שיש לעמוד על דברי הטור ז"ל שם עיין להמפרשים ז"ל. ומכאן יש ללמוד לדין החתולין הגדלים בבתים שכיון שהם נשמטין מיד האדם דינם כשאר חיות וכ"כ בס' הזכרונות דף נ"ד והביאו מוהר"ם בהגה שם והוסיף עוד הרב דמטעם זה אותם בני אדם שיש להם כלוב מלא עוף אם באולי יפתח החלון שלהם ויצא העוף לחוץ אינם יכולים לחזור ולהכניסו לכלוב ואם יש דלת או חלון פתוח באותו בית שהכלוב בתוכו מכ"ש שאין להחזיר העוף לתוכו גם אסור לסגור החלון או הפתח וכו' ודברים אלו אסורין מדין תורה ע"כ. ולפיכך יש ליזהר הרבה כי שקולה שבת כנגד כל המצות.