מעשה רקח על הלכות שחיטה ח:ז

נמצאת כולה וכו'. דין זה והדין הקודם הוציאו מההיא דרפרם דף מ"ו דשומא דלית בה חתוכא דאוני והכי מוכח דבפ"י אות מ"ג לא מנה כי אם נמצאת הריאה בלא חיתוך אזנים ומרן הקדוש תמה עליו דזה הדין אתי במכל שכן מן הדין הקודם. ולענ"ד נראה דהוה אמינא דדוקא בשנמצא השנוי מצד אחד הוי שינוי גמור כיון שהצד השני כדרכו ודייקי דברי רבינו שכתב לעיל נמצאו שתי האונות כלומר מצד אחד ואי מהא לחוד הייתי אומר דאם לא היו בה חתוכי דאוני כלל מכל צד לא מקרי שנוי אלא שזה דרכן של אלו הבהמות דומיא דגדיים וטלאים שכתב מור"ם בהגה"ה סי' ל"ה ס"ק ח' דבקטנותן אין להם חתוכי דאוני ומכשירין אותם.

וכן אם חסר וכו'. קשה דרבינו כתב למעלה דין ב' דאם חסר אחד מהאונות טריפה וכיון דאפילו חסרון בגוף הריאה פוסל מכ"ש כשחסר אונה שלימה וי"ל דהו"א דדוקא בחסר מן הגוף שאנו רואין החסרון להדיא אבל אם נחסרה אונה אחת הו"א שאין החסרון ניכר דחברתה מחפה עליה ומכאן אנו למדים דבחסרה מתחלת ברייתה קאמר רבינו ודייק נמי שכתב אם חסר ולא קאמר אם נחסר או אם נמצאת חסרה וכ"כ מרן ז"ל ושני הדינים הללו הוציאם ממתניתין דריש פ' אלו טרפות דקתני הריאה שניקבה או שחסרה וכ"כ בפירושו להמשנה ודחה הסוגיא דהתם דמוקמי למתניתין דקתני חסרה משום ר' שמעון וכלומר דחסרה גופה היא כשרה דהא לא קי"ל כר"ש כדאיתא התם דף מ"ט ומפרש דלשיטתיה השיבו שרצה להבין המשנה דחסרה אחר שנולדה וכו' אבל לפי האמת מתניתין מתפרשת כפשטה דהכא לא איירי אלא בנחסר גוף הריאה מתחילת ברייתה ואף שהקרום מקיפה היא טריפה משום חסרון אלא שלא נתברר שיעור החסרון בכמה דממ"ש לפיכך וכו' הרי זה כחסר וטריפה ואפילו היה כל שהוא משמע שיצא לנו דין זה דנפרך בצפורן מדין חסר גוף הריאה ואם התולדה היא בכל שהוא מכ"ש המוליד ואם זאת כוונתו קשה טובא שהרי כתב למעלה שאם נתוספה אונה על גבי הריאה בעינן שתהיה כמו עלה של הדס לפחות וכתב הטעם משום שהיתר כחסר הרי שאין החסרון פוסל אלא כשיעור עלה של הדס וקושיא זו מצאתיה בשו"ת המבי"ט ח"א סי' קס"ג ובתחילה תירץ דהיתר כחסר שכתב רבינו למעלה לאו דוקא כחסר קאמר דחסר דינו בכל שהוא כדלקמיה וכאן פי' דשיעורו כעלה של הדס עוד תירץ דלעיל איירי שיש פיצול וגומא בריאה וזה היתרון נכנס בתוכו עד שהוא שוה מצד מעלה וכו' ע"כ והרואה יראה ששניהם תירוצים דחוקים.

ולענ"ד נראה דלעולם לא מפסיל חסרון אלא א"כ הוא כעלה של הדס והכי משמע מדסיים בדין חסר גוף הריאה הרי זה כמי שחסר מנין האונות וכו' דה"ל למימר ה"ז טריפה ומאי נפקא מינה אם הוא כחסר מנין האונות אלא ודאי שכוונתו לומר דלא מפסיל החסרון אלא א"כ הוא כדין חסרון האונות וכי היכי דהתם שיעורו כעלה של הדס בין להטריף בין להכשיר ה"נ החסרון בגוף הריאה אינו פוסל אלא בעלה של הדס והיינו טעמא שלא נתן שיעור לחסרון בכמה גם לעיל סיים אבל בפחות מזה אינה אוזן ומותרת והוא מיותר כולו ולפחות הו"ל למימר אבל פחות מזה מותר אלא ודאי שבא להורות שאין היתרון והחסרון פוסל אלא משום שנראה כאוזן חסרה או יתירה אמנם ביבש שדינו כחסר כיון שהגיע היבשות לנפרך בצפורן דהיינו מחמת חולי אפי' כל שהוא שמיה חסרון מפני שסופו להתפשט ולהתגדל והכי מוכח מלישנא דגמרא התם דבשאינה נפרכת בצפורן היינו טעמא דכשרה משום דהדרא בריא מכלל דבנפרך בצפורן לא הדרא בריא אלא מתנולת והולכת כיון ששלט בה החולי ובהכי ניחא טפי שלא יחלוק רבינו על הפוסקים שהביא הרב ב"י סי' ל"ו להכשיר סתם חסרון בריאה ופסק כן בשו"ע ואם נאמר שרבינו אינו מטריף החסרון אלא בכעלה של הדס ניחא אמנם אם נאמר שאפילו בכל שהוא מטריף נמצא חולק עם אותם הפוסקים מן הקצה אל הקצה ודו"ק כי נראה לענ"ד נכון.