מעשה רקח על הלכות שחיטה ח:כב

אבל אם היה מפוזר וכו'. הקושי מבואר בדברי רבינו שכתב

יראה לי שהיא אסורה דכיון דבעיא דלא אפשיטא היא וסלקא בתיקו הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. ומרן הקדוש בקש להליץ בעד רבינו ופירושו דחוק ותמוה וכבר עמד עליו הרב משפטי שמואל ז"ל וגם הוא נדחק בדבר הרבה עיין עליו וגם הרב ב"ח יו"ד סי' מ"א נדחק בדבר עיין עליו. ולענ"ד נראה עם מה שראיתי להרי"ף ז"ל שהשמיט אלו הבעיות נראה דס"ל דלאו הילכתא נינהו ואולי ס"ל דהנך בעיות אינם אלא לר' זירא ולרב אדא בר אהבה דחד בעי במקום מרה וחד בעי במקום חיותא דהכי קמבעיא להו כיון דר"ז ורב אדא בר אהבה סגי להו כזית אחד כפשטא דמתניתין אם זה הזית הוא מתלקט או ברצועה או מרודד מהו ולמר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ודאי קיימי לדרב פפא הכי הו"ל למימר מתלקטים או כרצועה מהו ורב אשי דבעי כזית מרודד מהו הו"ל למימר אם הזתים מרודדין מהו למה אמר כזית ואף שהפסיק התלמוד בדברי רב פפא זה אינו כלום דהילכך דקאמר רב פפא לא שייך אלא אמילתייהו דר' זירא ורב אדא ב"א וכיון שכן אנן דקי"ל כרב פפא דבעינן תרוויהו מעתה אין צריך להזכיר אלו הבעיות ומשו"ה השמיטם הרי"ף ז"ל אלא שרבינו שהיה רופא מובהק ידע בחכמתו הרמה שאף לדידן דקי"ל כרב פפא דבעינן תרוייהו מ"מ אם שניהם או אחד מהם מפוזר או מרודד או כרצועה הרי זה ספק כלומר שיש להסתפק בדבר מצד חכמת הרפואה וכתב לנו שסברתו נוטה להחמיר ויש לו לרבינו סמוכות מהתוספתא דקתני ניטלה הכבד אם נשאר בו כדי להעלות ארוכה ומותר הרי שתלה הדבר בדרך רפואה גם דין שכתב אח"ז הוא מדעתו ז"ל דרך רפואה ואפשר דנתכוון לכוונה זאת.

ועוד אפשר דרך אחר והוא ע"פ פשטן של דברים שאף שאלו הבעיות סלקו בתיקו ומן הראוי היה להחמיר בשל תורה מ"מ כיון דאעיקרא דדינא רבינו הקדוש סתם במשנה ראשונה דבכל שהוא שישתייר סגי ובמשנה אחרת באותו פרק סתם דבעי כזית ולעיל דף מ"ג אפליגו אמוראי בדר' יוחנן אי הלכתא כמשנה ראשונה או כמשנה אחרונה משום דליכא לאלומי למילתא כמ"ש רש"י שם וכיון שכן אף דבסוגיין סלקו הנך בעיות בתיקו כיון דאעיקרא דמילתא השכל נוטה להקל כנ"ל הרי נפל הכלל ולכך הוצרך רבינו לכתוב ויראה לי וכו' משום דסוגיא בדוכתה עדיפא ודוק. ודע שהרב לח"מ ז"ל האריך לדייק המקומות שכתב רבינו לשון ויראה לי וכו' מפני שלא היה לפניו מרן ז"ל ולכך אין להאריך כי כל אחד על מקומו יבא בשלום.