מעשה רקח על הלכות שחיטה ח:יח

נחתך בבהמה וכו'. דברי רבינו קשיין דיוקא אדיוקא דממ"ש שאם נחתך העב לבדו או השנים לבדן כשר משמע דאם נחתך רוב העב ורוב אחד מן השנים טריפה כאילו נחתכו שניהם דהא רובו ככולו ואין כאן לא רוב בנין ולא רוב מנין וממ"ש נחתך רובו של כל אחד מהם משמע דדוקא רוב כל השלשה הא רוב השנים כשר והן אמת שדברי הגמרא כדברי רבינו אך צל"ע בכוונתו דבגמרא אמרו דף ע"ו אמר אמימר משמיה דרב זביד תלתא חוטי הוו חד אלימא ותרי קטיני אפסיק אלימא אזדא רוב בנין אפסיק קטיני אזדא רוב מנין מר בר רב אשי מתני לקולא אפסיק אלימא האיכא רוב מנין אפסיק קטיני האיכא רוב בנין וכו' אמר רב יהודה אמר רב צומת הגידין שאמרו ברובו מאי רובו רוב אחד מהם וכו' ואיכא דאמרי מאי רובו רוב כל אחד ואחד כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לי מכדי תלתא הוו האיכא תילתא דכל חד וחד מסייע ליה לרבנאי דאמר רבנאי אמר שמואל צומת הגידין שאמרו אפי' לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל כשרה ע"כ ופסק רבינו כמר בר רב אשי לקולא וכלישנא בתרא לקולא ג"כ דאם נפסקו רוב שלשתן טריפה.

והנה אם נאמר דרובו ככולו מעתה אפילו אפסיק רוב העב ורוב אחד מן הקטנים טריפה ואתי נמי כמר בר רב אשי אך אם נאמר כן נמצא דרבנאי אמר שמואל פליג מן הקצה אל הקצה דאיהו קמכשר אפילו לא נשתייר אלא כחוט הסרבל ומשמע אפילו באחד או שנים מהם כדמוכח מלישנא קמא דקאמר מאי רובו רוב אחד מהם וכו' טעמא דאיכא תרי הא ליכא תרי לא ופליגא דרבנאי וכו' משמע דאפילו בחד או ב' מכשיר רבנאי וכו' ומר בר רב אשי מטריף אפילו בחד שלם לגמרי ותרי מיעוטי אלא דלזה י"ל דרבנאי אמר שמואל לא קמכשר אלא בנשתייר כחוט הסרבל בשלשתם דוקא אבל אם לא נשתייר אלא בשנים וכ"ש באחד לבדו מודה ואזיל דטריפה והכי דייקי דברי שמואל דקאמר מכדי תלתא הוו הא איכא תלתא דכל חד וחד מסייע ליה לרבנאי וכו' משמע דבשלשתן דוקא קאמר והנה מבואר הדבר דלרבנאי וכו' לא אמרינן בהא רובו ככולו וא"כ אפשר דלמר בר רב אשי נמי נאמר כן אלא דהוא מטריף כשנפסקו שנים לגמרי דהיינו אלימא וחד מקטני אי נמי כשנפסקו רובן מכל השלשה דהן אמת דלא אמרינן בהא רובו ככולו מ"מ בעינן שאחד מהם אפילו הקטן יהיה שלם כדי להחזיק החיות אמנם כשנפסקו רוב השלשה אין הסברא להכשיר ולפ"ז רבנאי א"ש לא פליג אלא בהא ואתי שפיר שאינו מן הקצה אל הקצה ואם באנו לדייק בדברי רבינו שכתב והרי לא ניטל כל הצומת אלא מיעוטה דנראה שפת יתר שכבר הקדים שהרי האחד העבה גדול משניהם אלא נראה שבא להודיענו שהקפידה אינה אלא כשניטל לגמרי הרוב בנין או רוב מנין ולפ"ז אם נשתייר מיעוט האלימא ומיעוט חד מקטיני כשר דהרי לא ניטל לגמרי לא רוב מנין ולא רוב בנין אך אם אירע דבר זה בשלשתן גרוע טפי ויש להטריף והיינו שסיים נחתך רובו של כל אחד ואחד וכו' ולפ"ז עלה בידינו דלא קשיא דברי רבינו דיוקא אדיוקא.

והרב לח"מ ז"ל פי' דמ"ש נחתך רובו של כל אחד וכו' ר"ל השיעור שבהם תטרף דהיינו אלימא וחד מקטיני וכתב שהוא כדברי הרא"ש אך הרואה דברי הרא"ש ז"ל יראה שדבריו מגומגמים הרבה להבין כן ועיין עוד להפר"ח ז"ל שם ואולי שזהו הצ"ע שכתב הרב לח"מ ז"ל ומינה דאין נראה לפרש כן בדברי רבינו כנ"ל וכן נראה שהבין הטור ז"ל אמנם הרב ב"ח ז"ל נטה לפרש דברי רבינו להחמיר דאפי' נחתך האלימא כולו ומיעוט מקטיני טריפה מדלא הכשיר אלא בשנפסק העבה ונשארו השנים וכן להפך וכו' ולפי דבריו ז"ל הכי הו"ל לרבינו לכתוב נחתך העב לבדו וכו' שהרי נשארו השנים שלמים דאז הוה משמע דשלמים דוקא בעינן ומלבד כל זה כיון שראינו שבעיקר דין הגמרא פסק רבינו לקולא מנא לן להחמיר ואם היתה כוונת רבינו להחמיר באיזה צד היה לו לבאר כדי שלא נטעי ואין לומר דכיון דזה הו"ל בדאורייתא הסברא נותנת להחמיר ומה גם במ"ש הרא"ש בפ' אלו טרפות דכשהדיוקין סתרי אהדדי נקטינן להחמיר כיון שהוא בשל תורה עיי"ש דהכא שאני כיון שאין לזה הכרח בדברי הגמרא ורבינו היה רופא מובהק אפשר שידע ברוב חכמתו שאין כדאי להטריף אלא בנפסק הרוב של שלשתן ומכ"ש בהדיוק שדייקנו לעיל בדבריו ז"ל.