מעשה רקח על הלכות שחיטה ז:טו

תולעת וכו' חזקתה וכו'. שם דף מ"ט מורנא פליגי בה רב יוסף בר דוסאי ורבנן חד אמר קודם שחיטה פריש וחד אמר אחר שחיטה פריש והלכתא לאחר שחיטה פריש ע"כ. ורבינו כתב חזקתה שאחר שחיטה תיקוב ותצא דאל"כ הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא וטעם חזקה זו נראה ע"פ מ"ש הכלבו הביאו הפר"ח משם הרב ב"י יו"ד סי' ל"ו שכתב שא"א לתולעת לנקוב מתוך טרדת הריאה שמרחפת תמיד בלי הפסק ע"כ אף דיש לגמגם בלשון א"א שכתב ז"ל דמשמע דמצד המציאות קאמר והלא אפליגו בה בגמרא ואיכא מ"ד דקודם שחיטה פריש ונחלקו הפוסקים ז"ל אם ה"ה בשאר אברים שנקיבתן במשהו או לא עיין להרב ב"י שם ולהפר"ח סי' ל"א ורבינו העתיק דברי הגמרא כדרכו הטוב.

יש שם מראות שאם נשתנה מראה האבר וכו'. דברים אלו צריכין ביאור דמדלא הזכיר כאן שם ריאה משמע דגם בשאר אברים מיירי וקאמר דהמראות פוסלין בהם והכי דייק ממ"ש שאם נשתנה מראה האבר ויותר מתבאר ממה שסיים וכן הוא אומר ומחיית בשר חי וגו' וביום הראות וגו' והתם בנגעי אדם הוא ובכל הגוף א"כ רוצה לדמות טרפות הבהמה לענין המראות לטרפות האדם. ואם נאמר שזו היא כוונתו יקשה טובא דמנין הוליד חידוש זה דבתלמוד לא נאמרו שינוי המראות אלא גבי ריאה דוקא. ועוד דזה א"א בשום פנים דמראות הצרעת שהוא מהפסוקים שהביא אינם אלא לבנים ודוגמתן כמ"ש רבינו פ"א דהל' צרעת ומראה לבן אינו מחמש מראות שמנה רבינו.

לכן נראה דכוונת רבינו להסמיך דברי ההלכה למשה מסיני שהיא שינוי מראה הריאה כמו שמנאה פ"י אות ל"ז ופי' חז"ל בגמרא המראות שפוסלין בה ולכך הקדים שהשינוי מראה פוסל האבר להחשיבו כנקוב נקט האבר כלפי הריאה שגם היא אבר מאברי הבהמה ולזה נתכוון בהכרח ממ"ש דהרי הוא כנקוב דזה אין שייך לענין טומאה ודאי אלא לענין טרפות ושוב כתב שאותו הבשר שנשתנו מראיו למראה זה כמת הוא חשוב כלומר ולכך אנו מטריפין הבהמה והביא ראיה לזה מדין הטומאה דכי היכי דהתם שינוי המראה ההוא מחשיבו כמת לענין טומאה כמו כן יש לחשוב אלו המראות שאמרו חז"ל כאלו ניקב וכמת חשוב ואף שאינו ראיה גמורה כמבואר הוא כעין דוגמא לדברי חז"ל.