מעשה רקח על הלכות שחיטה ו:טו

ואם נתהפכו וכו'. דברי רבינו אפשר לפרשם בכמה פירושים שונים דאפשר דכשנתהפכו בין שהוחזרו מאליהם בין שהחזירן בידים טריפה או נאמר שא"א שיחזרו כמו שהיו היינו בידי אדם אבל מעצמן אין לחוש וכשר. עוד אפשר לפרש דכיון שנתהפכו בין אחר שיצאו לחוץ בין בפנים א"א לחזור לכמות שהיו בין מאליהן בין ע"י אדם או נאמר דכיון שרבינו הקדים שיצאו לחוץ משמע דדוקא ביצאו לחוץ קאמר מעתה אם מצאן הפוכין ולא יצאו יוכשרו בין שחזרו מאליהן בין שהחזירן הוא כשרה. עוד יש לדייק מדכתב ואם נתהפכו משמע שנהפכו מעצמן אבל אם הפכן בידים יש תיקון ע"י שמחזירן דכיון שהוא יודע איך הפכן ידע איך יחזירן או נאמר דהיינו הך כיון שנתהפכו בין מאליהן בין בידים אין להם תיקון עוד יש לדייק מדכתב דבני מעים שיצאו לחוץ מותרים משמע סתמא אפילו לא חזרו או נאמר דוקא בחזרו ואף אם גזרנו אומר דדוקא בחזרו עדין י"ל דוקא בחזרו מאליהן אבל אם החזירן בידים אסור שמא נתהפכו או דילמא כיון שמעיקרן לא נתהפכו לא שנא חזרו מאליהן ל"ש החזירן שרי שהרי לא הטריף אלא בנתהפכו דוקא והילך לשון הגמ' שם דף נ"ו אמתני' דיצאו בני מעיה אמר רב שמואל בר יצחק לא שנו אלא שלא הפך בהן אבל הפך בהן טריפה דכתיב הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם שאם נהפך אחד מהם אינו יכול לחיות וכו' ההוא ארמאה דחזיה לההוא גברא דנפל מאיגרא לארעא ופקע כריסיה ונפוק מעיניה אתייה לבריה ושחטיה קמיה באחיזת עינים אינגיד ואתנח עייל למעייניה וחייטיה לכריסיה ע"כ.

והאמת הוא שרבו הפירושים בסוגיא זו עיין עליהם אך אנו צריכין להבינה ע"פ פסקו של רבינו ז"ל והנה מדקאמר ר' שמואל לא שנו אלא שלא הפך בהם ולא קאמר ל"ש אלא שלא הפכן משמע דלא נגע בהם להחזירן קאמר ואשמועינן אגב אורחיה דא"א לחזרתן ע"י אדם ולהכי מייתי לה מקרא דהוא עשך ויכוננך כלומר דדבר זה לא יתכן אלא בידו יתברך ועוד דאם הפך בהם דקאמר היינו שהפכן ממש מאי איריא בידי אדם אפי' נתהפכו מעצמן אין להם תקנה כל עוד שאינן כברייתן הראשונה שבראם השי"ת כדמוכח מקרא דהוא עשך ויכוננך וכיון שכן נמצינו למדין שחזרתן ביד אינו מועיל בשום ענין והכי מוכח מההוא עובדא דמייתי מההוא ארמאה וכו' שלא מצא תקומה בדבר זה כי אם ע"י שיחזרו מאליהן דודאי התלמוד לא הביא זה המעשה אלא כדי שנלמוד ממנו ולהכריח דברי ר' שמואל דע"י אדם א"א בעולם וכל זה כשלא נתהפכו אלא שראינו שיצאו לחוץ אבל אם נתהפכו ביציאתן לחוץ לא שמענו אם מועיל חזרתן מאליהן אם לאו אך קרוב הדבר לומר דכיון שגדל כחן וכח הגוף להחזירן למקומם פשיטא שחזרו לקדמותן דאל"כ לא היה באפשרות שיחזרו מאליהן וזה דרך טבע ומבואר.

ומן האמור יתבאר דאם יתכן שנהפכו קודם יציאתן אין כח בידינו להתירן בשום פנים דמאן מוכח שחזרו לקדמותן ולפי האמור מבואר יוצא דכשיצאו לחוץ וקודם שיחזרו למקומן שחטה ועדיין הם בחוץ פשיטא שהיא טריפה דהיתר המשנה ודברי רבינו אינו אלא לאשמועינן דיציאתן לחוץ אינו מטריף אבל הן הכי נמי שצריך להמתין שיחזרו למקומן מיהא דאין השכל סובל שנתכשר כמות שהיא כיון שברור כשמש שבעודה כך א"א לה לחיות דאיך יסבב המאכל ועלו כהוגן דברי רבינו למדקדק בהם על נכון ע"פ הש"ס וכל זה לשיטת רבינו אבל שאר הפוסקים ז"ל יש להם שיטות אחרות ועיין להרשד"ם הל' טרפיות סי' מ"ו והרב ב"י והכנה"ג יו"ד סי' מ"ו.