מעשה רקח על הלכות שחיטה ה:יא

וכן שועל ונמיה וכו'. דין זה לא נמצא בביאור בגמרא אלא אמרו שם סתמא אתמר רב אמר אין חוששין לספק דרוסה ושמואל אמר חוששין דכו"ע ספק על ספק לא על אימא לא על ספק כלבא ספק שונרא אימא כלבא על שתיק ואיתוב בינייהו אימר שלמא שוי קטע רישיה דחד מינייהו נח מריתחיה איהו קא מעוי ואינהו מקרקרן בעותי קא מבעתיה אהדדי כי פליגי וכו' משמע דבכל מין דורסין קאמר ורבינו הזכיר שועל ונמיה והשמיט חתול ולפי פשטן של דברי הש"ס קאי טפי לחתול מאינך שהרי הזכירו שם ספק כלבא ספק שונרא וכו' גם לעיל בדין ד' כתב ובגדיים וטלאים אפילו חתול ושועל ונמיה וכיוצא בהם יש להם דריסה וכ"ש בעופות ע"כ הרי ששם הזכיר חתול וכאן לא הזכירו ועוד קשה דלמה כתב כאן שנכנס לבין העופות ולמה לא כתב בגדיים וטלאים וכ"ש עופות כמ"ש למעלה ולזה היה אפשר שהלך אחר דברי הש"ס דמשמע דאיירי בעופות מדקאמר דאי קטע רישיה דחד מנייהו דשייך טפי בעופות שהם דקים ופשיטא ודאי דה"ה לגדיים וטלאים דשייך בהו דריסה ומאי דלא הזכיר חתול י"ל דחתול דריס טפי משועל ונמיה ואלים זוהריה כמ"ש מדברי התוס' שם ד"ה ובא מעשה וכו' וכיון שהזכיר שועל או נמיה לדוגמא בעלמא לא חש להזכיר גם חתול מכ"ש שדין זה שוה בכל החיות הדורסין כמ"ש ג"כ מדברי רבינו דלשון נוהם שייך לאריה וכמ"ש רש"י שם עוד אפשר דאף שבזמן התלמוד היו החתולים הדורסין מ"מ כיון שבזמן רבינו לא היו דורסין וגם בזמננו שהם גדלים בבתים ואין דורסין כלל לא רצה רבינו להזכירו בדין הספק ודי לו במ"ש למעלה שהחתיל ממין הדורס כלומר לדין התלמוד וידוע דהכל לפי המקום ולפי הזמן שוב מצאתי להכנה"ג יו"ד סי' נ"ז אות ח' שהרגיש מזה ולא תירץ כלום גם בשו"ת משפטי שמואל סימן י"ז והניחה בצ"ע והנראה לענ"ד כמ"ש.