מעשה רקח על הלכות שחיטה ב:ו

ואם שחט לגומא בשוק וכו'. חולין דף מ"א תניא אין שוחטין לגומא כל עיקר והרוצה לנקר חצירו כיצד הוא עושה עושה מקום חוץ לגומא ושוחט והדם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן משום שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו ע"כ. ופירש"י ובשוק לא יעשה כן שאין אדם חש לנקר את השוק. בדיקה אחריו שמא מין הוא לע"ז ויבדלו מפתו ומיינו ע"כ. מדדקדק לכתוב ויבדלו מפתו ומיינו משמע דכ"ש משחיטתו וא"כ כל עוד שלא בדקוהו שחיטתו פסולה ודאי. וזו היא דעת רבינו שכתב שאסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו אחריו וכו' אכן מפשט הברייתא נראה שאפי' בשחט חוץ לגומא בשוק צריך בדיקה אחריו וכן נראה מפירוש רש"י ג"כ שכתב ובשוק לא יעשה שאין אדם חש לנקר את השוק וניקור זה לא נאמר אלא כלפי שוחט חוץ לגומא כמבואר וא"כ קשה על רבינו שלא הזכיר הבדיקה אלא בשוחט בתוך הגומא דמשמע דחוץ לגומא שחיטתו כשרה וא"צ בדיקה ודוחק לומר דמ"ש ואם שחט לגומא בשוק וכו' ר"ל חוץ לגומא כמו שהזכיר תחילה. חדא דכדי לאשמועינן ריבותא הו"ל לבארו להדיא דאפי' בשחט חוץ לגומא צריך בדיקה וכו' ועוד דלישנא דברייתא הכי הוא אין שוחטין לגומא כל עיקר ושם ודאי דבתוך הגומא קאמר וכל עיקר דקתני היינו בין בבית בין בשוק ועוד דמרן ז"ל כתב ומ"ש רבינו שאם שחט בגומא בשוק וכו' נראה להדיא דהבין בדברי רבינו דבתוך הגומא דוקא קאמר וכן הבין הטור והרב ב"י יו"ד סי' י"ב וכן הבינו המפרשים ז"ל דרבינו לא הצריך בדיקה אלא בשוחט לתוך הגומא דוקא.

לכך נראה דרבינו קשיתיה בדברי הברייתא דקאמרה ובשוק לא יעשה כן משום שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו דקשיא רישא אסיפא דמדקתני ברישא אין שוחטין לגומא כל עיקר דהיינו בין בבית בין בשוק משמע דהקפידה היא בתוך הגומא דוקא והכי משמע נמי מדקיהיב היתרא למי שרוצה לנקר חצירו דהתקנה היא לעשות מקום חוץ לגומא והדם שותת ויורד לגומא כלומר דבהכי ליכא קפידא ובסיפא תני דאפי' בדרך זה יש בו משום ובחוקותיהם לא תלכו וצריך בדיקה אחריו ותו דאם איתא כפשטא דברייתא דבחוץ לגומא צריך בדיקה משמע דאם שחט בתוך הגומא להדיא אפי' בדיקה א"צ ושחיטתו פסולה להדיא דדיינינן ליה למין גמור וזה פלא דכיון שהוא בחזקת כשרות איך יתכן לפוסלו להדיא ולהוציאו מכלל ישראל בלי שנבדוק אחריו דשמא עשה כן לאיזה סיבה ולא נתכוון לחטוא מכ"ש להפקיע חזקתו ומכח זה הבין רבינו דמ"ש בסיפא ובשוק לא יעשה כן וכו' היינו בתוך הגומא דוקא וארישא קאי דקתני אין שוחטין לגומא כל עיקר ומה שהוצרך לשנותו פעם אחרת ולא סגי ליה במ"ש ברישא היינו משום דבעי לאשמועינן טעמא דמלתא ודין הבדיקה ומדקתני והרוצה לנקר חצירו כיצד הוא עושה וכו' מינה נפיק לן איסורא דבשוק אפי' בכי האי אסור דבשוק אין שייך ניקור ואיכא למגזר טפי ובהכי נתיישבו דברי רבינו והנמשכין אחריו.

אכן ראיתי להרב ברוך אנג'יל ז"ל בשיטתו למס' חולין שם שרצה להבין הברייתא כפשטה ומכח זה נתעצם הרבה בדברי רבינו והטור והרב ב"י איך לא שתו לבם לדבר זה והניח בצ"ע. ולענ"ד נראה פשוט טפי מביעתא בכותחא ודוק. שוב ראיתי להרב כנה"ג יו"ד סימן י"ב בהגהת הטור אות ג' שנראה בדברי רבינו דאפי' בשחט חוץ לגומא צריך בדיקה אחריו שהרי כתב וז"ל ולענ"ד נראה דאף אם שחט וכו' אלא שלכתחילה א"צ בדיקה אלא בשוחט בשוק וירד לגומא לדעת הרמב"ם או אפילו בשוחט תוך הגומא תוך הבית או חצירו לדעת רבינו בעל הטור ע"כ וזה תימא דא"כ הו"ל לרבינו לבארו וכמ"ש בפתח דברינו ומכ"ש שהרב ב"י לא הבין כן וגם בשו"ע כתב סברת רבינו וז"ל וי"א שאם שחט בגומא בשוק אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו אחריו וכו' ע"כ ודבר זה תימה.