מעשה רקח על הלכות שחיטה יד:יד

השוחט צריך וכו'. דברי רבינו צריכים ביאור למה לא כתב דאם לא נתן עפר למטה אלא כסהו בעפר סגי בדיעבד כמ"ש בגמרא מההיא דר' זירא שכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ותו קשה למה השמיט ברייתא דר' יונתן בן יוסף דאם שחט חיה ואח"כ שחט בהמה פטור מלכסות בהמה ואח"כ חיה חייב לכסות ומאי דנראה לענ"ד בזה דרבינו ס"ל דכיון דעפר למטה מדאורייתא הוא דנפק"ל מקרא דוכסהו בעפר וכסהו עפר לא כתיב אלא בעפר מלמד שצריך עפר למטה ועפר למעלה ולא מצינו שום חולק על דרשה זו מעתה בהכרח הוא לעיכובא דבדבר שהוא דאורייתא אין שייך לחלק בו בין לכתחילה לדיעבד ומסקנא דהתם נמי כמר בר רב אשי דהלכתא כוותיה בכוליה תלמודא ומסיק אמר קרא חיה או עוף מה חיה אינה קדש אף עוף אינו קדש וכו' דלפ"ז נפל כל הבנין שלמעלה וכו' אי נמי לפי מסקנא זו לא קי"ל כהנך תנאי ואמוראי דלעיל ותדע שהתוס' נרגשו מזה שם ד"ה שחט חיה ואח"כ בהמה פטור מלכסות תימה דליגרריה ולכסייה וכן בהמה ואח"כ חיה לגרריה ולכסייה כדם הניתז ושעל הסכין ע"כ ותמיהתם ז"ל קיימא אר"י בן יוסף דקאמר הכי אמנם למסקנא דמר בר רב אשי אין כאן תמיהא דהן הכי נמי כן נראה דמפרש לה רבינו וההיא דר"ז דכל הראוי לבילה וכו' לא מכרעא מידי דהוא לא אמרה אלא לענין מנחות וכמ"ש התוס' ז"ל שם במנחות ולפ"ז כשכתב בדין ח' דם הניתז וכו' נראה פשוט דבעי דנגרריה ונכסייה וההיא דדם בהמה ודם חיה כללו רבינו בדין דם שנתערב בדם כמ"ש בדין ו' דהיא היא אך לא אכחד האמת שעם כל זה לבי מהסס בכוונת דעת רבינו דאכתי היה לו לפרש כדם הניתז וכו' גם דין דם בהמה ע"ג דם חיה הו"ל להזכירו להדיא כפי דעתו הרחבה ואפילו בדם שנתערב וכו' שבדין ו' הו"ל לפרש דביש עפר למטה קיימינן ואפשר שרבינו נסתפק בדבר ולא פסיקא ליה מילתא ולא רצה להעתיק אלא המשניות שהם סתמיות בלי חולק דהיינו ההיא דדם שנתערב ודו"ק. (עד כאן מצאנו כתוב מחלק שני).