מעשה רקח על הלכות שחיטה יג:ג

בא אחד וחטף וכו'. קצת קשה דכדי לקיים מצות שלוח צריך הוא לאוחזה בידו כדי לשלחה ואם לא הספיק לשלחה עד שבא אחד וחטפה מידו או שברחה שלא לדעתו הרי אנוס הוא ואיך ילקה וצ"ל דלא איירי רבינו אלא בשלקחה על מנת שלא לשלחה והתרו בו העדים והשיב ע"מ כן כמו שהוא הדין בכל חייבי מלקות כמ"ש רבינו פי"ב מהלכות סנהדרין דין ב' ופט"ז דין ד' ובתוך כך נאנס דהו"א כיון שנאנס ליפטר קמ"ל וכל זה לדעת רבינו אבל לפירוש רש"י דלמ"ד קיימו ולא קיימו אם עבר תוך כדי דיבור לוקה אפילו שלחה אחר זמן אפילו לא ברחה ולא חטפוה מידו חייב ובין לרבינו בין לפירוש רש"י אם לקחה בדעת לשלחה ושלחה הרי קיים המצוה כתקנה. אך ראיתי להרשב"א בשו"ת [ח"א סי'] י"ח הובאה ג"כ בשו"ת רמב"ן סי' קפ"ט שכתב וז"ל וכן כל מצוה שהיא באה מתוך עבירה כגון השבת הגזלה וחזרת הריבית שלא צונו לגזול כדי להשיב וליקח את האם כדי שנחזור ונשלח אותה וכו' ומנ"ל דלא מברכין על מצוה הבאה בעבירה דתני רבי אליעזר בן יעקב הרי שגזל סאה וכו' ע"כ.

ולכאורה דברי פי קדוש ז"ל תמוהים דמשמע שהשוה שלוח הקן להשבת גזלה וחזרת הרבית דהוו מצוה הבאה ע"י עבירה ואין הדבר כן דהתם א"א לקיים העשה אם לא יעבור הלאו אבל בשלוח הקן יכול לקיים המצוה של השילוח בלי עבירת הלאו כלל וא"כ כשקיים המצוה למה לא יברך ואם הרב דייק לה מדכתיב תחילה לא תקח האם והדר כתיב שלח תשלח דומיא ללאו ועשה דגזל וכו' א"כ בואו ונאמר דלא חייבה תורה לשלח את האם אלא א"כ לקחה תחילה שכבר עבר הלאו וא"כ בטלת מצות שלוח הקן ואם נאמר דכוונת הרשב"א ז"ל דאם אחז האם בידו אפילו שנתכוון לשלחה כבר עבר הלאו ואין לו תיקון אלא ע"י קיום העשה א"כ תקשי תרתי חדא דבגמרא אמרו כיצד משלחה רב הונא אמר ברגליה רב יהודה אמר בכנפיה הרי דר"י דקי"ל כוותיה צריך הוא לאחזה בכנפיה כדי לקיים המצוה ותו דא"כ אם לא אחזה בידו כלל אלא ששלחה ע"י דחיה בידים וכיוצא הרי קיים המצוה ואין כאן מצוה באה בעבירה כלל ולמה לא יברך ומאי דאפשר בכוונת הרשב"א ז"ל דשייך במצוה זו מצוה הבאה בעבירה בשעה שהוא לוקח אותה כדי לשלחה זה המעשה של הלקיחה אף שהוא מוכרח כדי לקיים המצוה מ"מ הוא מעשה שכיוצא בו דהיינו שנתכוון להחזיק בה הרי היא עבירה ומשום דשייך בה עבירה לכך כתב כן ובס' בני חיי יו"ד סימן רכ"ב כתב דכוונת הרשב"א בשלקחה ואח"כ שלחה והאריך בדבר עיי"ש וגם זה דוחק.