מעשה רקח על הלכות שחיטה יג:יט

אסור ליטול וכו'. בספרי רבינו כתוב ועשה ולא תעשה דוחה עשה ע"כ. ואין לו מובן חדא דמילתא דפשיטא היא ותו דמה ענין זה לכאן הרי נדון דידן הוא בהיפך אלא ודאי נראה פשוט שעיקר הגירסא היא ולא עשה דוחה עשה וכן מצאתי בנוסחא כת"י והיינו מ"ש בגמ' דמאי אולמי דהאי עשה מהאי עשה והשתא דברי רבינו מתפרשים על נכון כפי הש"ס דכדי לטהר את המצורע הו"ל עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה והיכא דלקח האם דנמצא שלא נשאר אלא העשה לזה נתן טעם אין עשה דוחה עשה ולא הוצרך רבינו להזכיר התירוצים של הגמרא משום שהוא פוסק כמ"ד קיימו ולא קיימו ולדידיה מוקמינן לה בגמרא דעבר ושקלה לאם ומאי דמקשה בגמרא מר' יהודה דס"ל שלח מעיקרא משמע לא חש לה רבינו משום שהוא פוסק כרבנן ואף דלדידהו דס"ל דמשלח ואינו לוקה וקרא משמע לא תקח ואם לקחת שלח ומשמע דאין כאן אלא ל"ת והיא קושית מרן ז"ל הדבר פשוט דכיון דעכ"פ אם יטהר בו המצורע צריך הוא לעבור הלאו דלא תקח וגם העשה מפני שלא שלחה מעתה הרי יש בפעולה זו עשה ול"ת וכן למדתי מתוך דברי הרב לח"מ והפר"ח ז"ל ונכון.