מעשה רקח על הלכות שחיטה יב:טו

במה דברים אמורים וכו'. מדיוק דברי רבינו שאם היה ריוח ביום לא קפדינן אנחפז וכך נראה מן המשנה דקתני אימתי בזמן שאין לו ריוח אבל אם יש לו ריוח וכו' אמנם בפי' המשנה תלה הדבר בנחפז שכתב וענין ריוח שיהא שהות ביום וכו' אבל אם ראה אותו נחפז והוא קונה בידוע שישחוט עכשיו ולפיכך הוא נחפז לקנותו וכו' ע"כ וצ"ל דשהות ביום ונחפז חדא מילתא היא דמסתמא מי שקונה בערב קרוב ללילה הוא נחפז ודאי שהוא בהול לכבוד יו"ט והנה הרא"ש ז"ל דחה סברת רבינו במה שפירש בזמן שיש לו ריוח שאמר ר' יהודה במשנה דהיינו שהות ביום ונחפז דאדרבה כשאין שהות ביום מורה שאין דעתו אלא לקנות ולמחר ישחטנו וכו' והרב לח"מ כתב שהיא תמיהא גדולה על רבינו ופי' הוא דכוונת רבינו על ערב הערב של יו"ט וכו' והוא דוחק גדול אחרי המחילה הראויה והיכן מצא רמז בדברי רבינו דאיירי בערב הערב ומעיקרא קושיא ליתא דזה תלוי בסברא ורבינו סבור דכיון שהוא יו"ט שהותר בו מלאכת אוכל נפש אף אם יקנהו סמוך לחשיכה כיון שעדין הוא יום דעתו לשוחטו באותה שעה אף אם ימשך זמן הפשיטו ונתוח אבריו עד הלילה ולענין דברי התוספתא שהביא רש"י ז"ל כבר כתב הרב ב"י דרבינו סבור דכיון שלא הוזכרה בש"ס דילן לאו בר סמכא היא עיי"ש ועוד נראה דאם נדקדק בדברי התוספתא א"צ לזה דהתוספתא לא איירי אלא בערב יום הכפורים ומתניתין בד' פרקים ויש לדחות דהא כדאיתא והא כדאיתא ודוק.