מעשה רקח על הלכות תשובה ג:ב

אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו וכו'. הנה מרן הקדוש ז"ל הליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד ז"ל דכבר אפשר שיראה לנו שהוא רשע גמור ועשה מצוה שבעבורה ראוי שיזכה וכו' כלומר דלעולם איירי במיתה של עולם הזה ממש וראיתי להרב לח"מ ז"ל שהקשה על רבינו מההיא דספ"ק דקדושין דף ל"ט מי שזכיותיו מרובין מעונותיו דומה כמי ששרף כל התורה כולה ואם עונותיו מרובין מזכיותיו דומה כמי שקיים כל התורה כולה והעלו באותה סוגיא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו' ונראה דכוונת רבינו במ"ש מת ברשעו רוצה לומר מיתת העולם הבא ורבינו איירי בשיקול העשוי בשעת מיתתו כמו שביאר לקמן ואמר כשם ששוקלים זכיות האדם בשעת מיתתו משמע דעד השתא בשיקול העשוי בשעת מיתה איירי וכי תימא מכל מקום הרי כתב לקמן בד"ה מי שנמצא צדיק נחתם לחיים וכו' י"ל דצדיק דקאמר רוצה לומר באותו הדין וכן רשע וכו' ושכ"כ הרמב"ן ז"ל ע"כ ומבואר דזהו נגד מ"ש מרן ז"ל שפירש דברי רבינו במיתת העוה"ז והפסוק שהביא רבינו גם כן מורה דבמיתת העוה"ז קאמר כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רוב עונך עצמו חטאתיך והתם איירי בענין הגלות שנהרגו כמה מישראל בעוה"ז ותו דתיבת מיד שכתב רבינו אינו מתיישב לענין מיתת העולם הבא ותו שכתב וכן מדינה וכו' וכן כל העולם וכו' משמע דבעוה"ז קאמר ואפשר דרבינו פסק כההיא דפ"ק דר"ה דף ט"ז אמר רבי כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה וכו' צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה וכו' וסבירא ליה דמיתת העולם הזה קאמר ודלא כהתוספות ופסק כהך דסוגיא בדוכתא עדיפא ומה גם דרבי אבין ורב נחמן בר יצחק מייתו קראי לסברא זו וקרא דרב נחמן בר יצחק מוכח טפי דמיתת העוה"ז קאמר דיליף ממשה מחני נא מספרך וכו' ואין סברא דמרע"ה היה אומר לאבד עצמו מן העולם הבא ודו"ק: