מעשה רקח על הלכות פרה אדומה ח:א

מי שהיו מימיו וכו'. על מ"ש מרן ז"ל והשתא מ"ש רבינו

ועמד לא קאי להרג נחש ועקרב וכו' דאל"כ לא היה לו לרבינו לאפסוקי בהרג וכו' בין הנך לנטל אוכלין להצניען וכו' ע"כ הרואה יראה שדבריו מגומגמים הרבה דמאי קאמר אכן נראה דכוונתו מפני שרבינו לא סידר החלוקות של המשנה כמו שהם שנוים דהא דהרג והנוטל אוכלין להצניעם מיתנו אחר הורה הוראה והראה לאחרים את הדרך ורבינו הפסיקו בחלצה בפניו או מיאנה שהם דברי התוספתא ומדהפסיק בהני וסידר הרג ונטל אוכלין באחרונה משמע דס"ל דהרג הוו מלאכה (דהא נטל אוכלין פשיטא לן דהויא מלאכה וכמ"ש אח"ז מרן גופיה) ומכח דיוק זה הוא שהכריח דרבינו ס"ל דהרג הויא מלאכה והכי נמי משמע דהא במתני' לא תני ועמד ובתוספתא תני ליה משום דהנך דבתוספתא אין באחד מהם מלאכה משא"כ בהנך דמתני' ואמטו להכי תני ר' יהודה במתני' זה הכלל כל דבר שהוא משום מלאכה וכו' דמשמע דהנך דתני אית בהו דהוו מלאכה ולהכי לא תני עמד מעתה רבינו שהקדים עמד מוכרח דלא קאי דהני תרתי בתרייתא ע"פ האמור. ומבואר יוצא דכל זה כשאינו לצורך המילוי דאם הוא לצורך המילוי אפילו מלאכה גמורה שריא כמ"ש רבינו במעכבין אותו וכו':

היה מהלך במים ופרץ וכו'. כתב התוס' יו"ט ז"ל משום דהוי מקלקל וכו' ע"כ לא היה צריך לזה דכיון שהוא לצורך המילוי אפילו מלאכה גמורה שריא כמ"ש בדין הרג נחש ועקרב המעכבין אותו והכי מוכח נמי מדין חפירה בקרדום להוציא האפר שכתב רבינו לקמן הל' ח' דההיא ודאי מלאכה גדולה היא: