מעשה רקח על הלכות קריאת שמע ב:יא

הקורא למפרע וכו'. משנה שם דף ט"ו הקורא למפרע לא יצא ופירש רבינו שם למפרע פירוש הפוך והוא שיקרא פסוק ואחר כן שלפניו ואחריו השלישי שלפניו ע"כ וביאר טעם הדבר דאילו בסדר הפרשיות אין לומר דאם הקדים פרשה לפרשה דלא יצא דהרי אינן סמוכין בתורה ומהיכא תיתי דלא יצא אפילו בדיעבד וכן פסק הרב בית יוסף או"ח סי' ס"ד וכתב שם הפר"ח ז"ל דהכי מוכח מדתנן היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא ומשמע שקראן כסדר שכתובים בתורה דהיינו שקרא פרשת ציצית מקודם ואעפ"כ יצא וכו' עיי"ש ואף דפרשת שמע היא כתובה קודם והיה אם שמוע הא מיהא מפרשת ציצית שקדמה לשניהם יש ללמוד שאין קפידא בשום אחת מהם ומרן ז"ל כתב ואע"ג דתנן בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק היינו כשקורא הפרשיות כסדר ע"כ ואף דת"ק פליג וס"ל דיכול להפסיק הא אמרינן התם א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה דאמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק ופסקה רבינו בסוף הפרק.

קרא פסוק וכו'. פרק אין עומדין (ברכות דף ל"ג) תנן האומר מודים מודים משתקין אותו ובגמרא אמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי מתיבי הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה לא קשיא הא דאמר מלתא מלתא ותני לה הא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה ופירש רש"י מילתא מילתא ותני לה כל תיבה ותיבה חוזר ושונה מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה שאין זה דומה למקבל עליו שתי מלכיות אלא למתלוצץ אמר פסוק שלם ותני ליה משתקינן ליה דמחזי כשתי רשויות ע"כ. ומ"ש כל תיבה ותיבה חוזר ושונה אין הכוונה דדוקא בעינן שיחזור כל התיבות דהיינו שיאמר שמע שמע ישראל ישראל וכו' דאם כן מינה נפיק דאם יאמר תיבה אחת לבדה ויכפול אותה נימא דאפילו מגונה לא הוי וזה אינו דמודים מודים קתני ורבי זירא נמי קאמר שמע שמע ותו דאם כן הוו שלשה הדרגות דעל כל פנים אפילו בתיבה אחת לא אריך למעבד כי האי וזה אי אפשר דמגונה ומשתקין תנן ותו לא אלא ודאי דכוונת רש"י ז"ל דבכל תיבה ותיבה שייכא קפידא זו דלא נימא דשמע דוקא קאמר אבל תיבה אחרת לא קמ"ל וכן הבינו הפוסקים ז"ל אמנם רבינו מפרש להיפך דאין הקפידא לשתקו אלא במלתא מלתא כפשטא דמתניתין דתני מודים מודים הגם דפשט הסוגיא דייקא טפי כפירוש רש"י ז"ל דכי מתרץ הא דאמר מלתא מלתא קאי להברייתא דרמי עליה כי כן דרך הש"ס ותו מדקאמר בתר הכי אמר ליה רב פפא לאביי ודילמא מעיקרא לא כיון דעתיה ולבסוף כיון וכו' ובודאי דאמשתקין פריך ואם כוונתו על תיבה אחת לחוד לא שייך מעיקרא וסוף כיון דהוי זמן מועט טפי משא"כ אם נאמר פסוק אחד ודעת הרי"ף ובעלי התוספות בשם הלכות גדולות ורבינו חננאל ז"ל כשיטת רבינו. וכן יש להוכיח מדתנן בסוכה דף נ"ג ואנו ליה וליה עינינו ופריך בגמרא איני והאמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאילו אמר מודים מודים אלא הכי אמרי המה משתחוים קדמה ואנו ליה אנחנו מודים ועינינו ליה מיחלות וכתב רבינו שם וז"ל ואמרו אנו ליה וליה עינינו קיצר בדבר ולשונם היה כך אנו ליה משתחוים ועינינו ליה מיחלות ע"כ ופשטא דסוגיא משמע דעל תיבה אחת קפיד כשיטת רבינו הגם דגם רש"י ז"ל אזיל לשיטתיה נמי התם יעו"ש ועיין להפרי חדש או"ח סימן ס"ד וסברות רבות יש בדין זה על כן יש ליזהר שלא לכפול מעולם לא פסוק ולא תיבה זולת פסוק ה' הוא האלהים שאומרים אותו שבעה פעמים ביום הכפורים שהותר להדיא אליבא דכו"ע משום דאשכחן ליה בקרא גבי אליהו וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים וכמ"ש התוס' ועיין למרן והמפרשים ז"ל.