מעשה רקח על הלכות קריאת שמע א:ח

הקדים ברכה שניה לברכה הראשונה וכו' יצא לפי שאין סדר לברכות. פ"ק דברכות דף י"א וכתב מרן ז"ל משמע דכיון דקי"ל דברכות אין מעכבות זו את זו מכל שכן שאין סדר לברכות וכו' ע"כ ראיתי להר"ח אבולעפיה נר"ו שהקשה על מרן דליתא דמסקנא דהתם מאי ברכות אין מעכבות סדר הברכות אין מעכבות וכו' וצ"ע ע"כ ולכאורה תימה על תמיהתו דהתם מוכח כדברי מרן דהמסקנא היא ברכות אין מעכבות שהרי אמרו שם ואי מכללא מאי דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי ברכות אין מעכבות סדר ברכות ע"כ וכוונת הש"ס להקשות דאמאי קאמר דהא דרבי זריקה לאו בפירוש אתמר אלא מכללא הא כי הך בפירוש מקרי ומאי גריעותיה מאילו אתמר בפירוש ממש ולזה השיבו דזה לא מקרי בפירוש דהא איכא לדחויי דרצה לומר אהבה רבה וברכות אין מעכבות דקאמר רוצה לומר סדר ברכות אבל לא מפני זה נדחה מאי דקאמר רב יצחק בר יוסף דאי דרבי זריקא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא דאדרבא יותר משמע כדבריו דמפרש מימרא דרבי שמעון בן לקיש כפשטא דאילו אם נאמר דרוצה לומר אהבה רבה צריך לדחוק הלשון דרוצה לומר סדר ברכות אלא הש"ס ר"ל דהדוחה יכול לדחות ולפרש כן אמנם מעולם לא דחו מימרא דרבי יצחק דנפקא ליה מכללא ועיין להרשב"א ז"ל בחדושיו ולהכי כתב מרן דקי"ל דברכות אין מעכבות דמאי דאמרו בש"ס סדר ברכות דרך דחיה בעלמא היא כמבואר. אלא שאחר זמן ראיתי להרב עובדיה מברטנורה והתוס' יו"ט פ"ה דתמיד על הך מתניתין שכתבו דברכה אחת היינו אהבה רבה ושכן הוא מפורש בפ"ק דברכות וכ"כ רש"י שם ולא ידעתי מאי אדון בה דלענ"ד קשה לפרש דברי הש"ס באופן אחר אם לא שנאמר דכוונתו לפסוק כההיך דאמר רב יהודה הכי אמר שמואל אהבה רבה וכיון דשמואל קאמר הכי ורשב"ל קאמר יוצר אור קי"ל כשמואל לגבי רשב"ל ומה גם דשמואל קאמר לה להדיא ורשב"ל הוי מכללא וגם אפשר לדחוייא. אמנם לדעת מרן אכתי קשה תרתי חדא דאם רבינו פוסק כמ"ד ברכות אין מעכבות זו את זו הו"ל לפרושי ולא לפסוק הטפל ולהניח העיקר ולזה הוה אפשר עם מה שכתב רבינו לעיל דאם לא אמר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בערבית לא יצא י"ח וכלומר הא שאר ברכות אם לא אמר איזו מהם אינו מעכב. אלא דאכתי קשה שראיתי לרבינו פ"ו דתמידין ומוספין דפסק דברכה אחת היינו אהבת עולם ואם כן הדרא קושייא לדוכתא וצ"ע.

בשחרית פתח וכו'. בכ"מ, האמור (וכו') [כאן הו"ל] צריך לומר האמור כאן ר"ל: שם, דא"כ פתח צ"ל דאי נמי ועיין מה שכתבנו לדברי רבינו וכו' בפרק ח' דברכות.