מעשה רקח על הלכות קריאת שמע א:יג

הקורא אחר שלש שעות וכו'. משנה שם הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. וסבירא ליה לרבינו דמכאן ואילך דקאמר רוצה לומר כל היום דלא הפסיד הברכות כדאיתא התם. אמנם הרא"ש בשם רבינו האיי גאון ז"ל הביאו מרן הקדוש סבירא ליה דדוקא עד סוף שעה רביעית הוא דמברך לפניה ולאחריה שהוא זמן תפילה לרבי יהודה אבל מכאן ואילך הפסיד הברכות ואם בירך עובר על לא תשא. וכתב עוד מרן ז"ל דהרב מנוח כתב כדברי רבינו ודעת רבינו חננאל כרבינו האיי גאון ז"ל. שוב הביא מרן ז"ל וז"ל ויש שואלים מאי טעמא בשכבך דרשינן כל זמן שבני אדם שוכבים על מטתם וכדאמרינן בהא דרשב"י וכו' ומסיק התם דקרי ליה ליליא משום דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא ועל כרחך אין פירושו שבאותה שעה עולים על מטתם לשכב דאין דרך בני אדם לשכב באותה שעה אלא פירושו שעדיין שוכבים ואם כן בשכבך פירושו בעודם שוכבים והיינו לרוב בני אדם עד שיעלה עמוד השחר ולמה לא דרשו כן ובקומך כל זמן שבני אדם קמים דהיינו כל היום וי"ל דאין הכי נמי דהכי דרשינן ליה ומשום הכי אמרינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות ואילו לא היה זמן קרית שמע כלל היו ברכותיו לבטלה אלא משום דקיי"ל דצריך לסמוך גאולה לתפילה ותפילות כנגד התמידין תקנום והתמיד היה קרב עד ד' שעות וא"כ צריך לקרות קרית שמע ולכן הקדימו זמנה עד סוף ג' שעות ואסמכוה אקרא ובקומך בשעה שדרך בני אדם קמים ותדע דאסמכתא היא ולא עיקר פירושא דקרא דתלי טעמא עד סוף שלש שעות דשכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות ואטו בני מלכים מי הוו רובא דעלמא אלא ודאי כדאמרן כנ"ל עכ"ל. ואחרי המחילה הראויה דברים תמוהים הם דאיך אפשר לומר דאסמכתא היא ולא עיקר פירושא דקרא והרי הוא עצמו כתב לעיל משם רבינו האיי דהביאו הרא"ש ז"ל דאם קרא בברכותיה אחר שעה רביעית עובר על לא תשא וכאן כתב דאילו לא היה זמן קרית שמע כלל היו ברכותיו לבטלה להכריח דכל היום כשר לקרית שמע אתמהא טובא וכבר ראיתי להרב מגן דוד והרב מגן אברהם או"ח סימן נ"ח שתמהו על דברי מרן אלו. ועוד הקשו ז"ל דלדבריו קרית שמע מדאורייתא זמנה כל היום וכל הלילה והו"ל מ"ע שלא הזמן גרמא ובגמרא איתא בהדיא דהויא מ"ע שהזמן גרמא וכו' ע"כ ואי מהא לא איריא דכיון דעכ"פ קרית שמע של לילה זמנה כל הלילה דוקא ושל יום זמנה כל היום דוקא ואילו קרא קרית שמע של לילה ביום או של יום בלילה לא יצא ידי חובתו אם כן איך נאמר בהחלט דהו"ל מ"ע שלא הזמן גרמא כיון דסוף סוף הרי זמנה קבוע כנ"ל. וראיתי עוד להפרי חדש ז"ל שם שהקשה על מרן ז"ל בכח ואל מסוגייאות ולשונות רש"י ומוה"ר יונה ז"ל דפירשו דק"ש אית לה זמן קבוע מן התורה דהיינו עד שלש שעות דוקא והניחו בצ"ע וכן הקשה הר"ח אבולעפיה נר"ו יעויין עליו דבאמת קושיות עצומות הם. אשר על כן נלע"ד להליץ בעד מרן ז"ל דודאי לא כתב הרב כן אלא לדעת רבינו וכן הוכיח הלשון שמתחילה הביא דעת רבינו ודסבירא ליה דמצי לקרות קרית שמע עם ברכותיה כל היום אכן ממ"ש רבינו הקורא אחר שלש שעות ביום וכו' לא יצא ידי חובת קרית שמע בעונתה משמע קצת דס"ל דמכאן ואילך אינו עונתה מן התורה כלל ועל זה הביא דברי השואלים דאין ספק דרבינו הוציאו מן הגמרא ואם כן שאלו כהוגן אעיקרא דדינא ולכך כשבא לתרץ מרן ז"ל בנה יסוד תירוצו על דברי רבינו דאין הכי נמי מההכרחיות שהזכיר ז"ל ולא הקפיד לתרץ כמ"ש האחרונים ז"ל דובקומך לא משמע אלא שעת קימה דהיינו בבוקר דוקא דזה הוא האמת ודאי לכת החולקים על רבינו וס"ל דלא מצי לברך אחר ג' או ד' שעות מהיום למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה שלדעתו ודאי דובקומך הוי כפשוטו שעת קימה דוקא אמנם לרבינו שהתיר לברך כל היום זה מורה ודאי שדעתו ז"ל שזמן קרית שמע מן התורה הוי כל היום אשר לפי זה צריך לומר בהכרח דמ"ש תחילה לא יצא ידי חובת קרית שמע בעונתה היינו העונה האמורה בדברי חז"ל שקבעו זמנה עד שלש שעות. ותדע שזו נראית דעת מרן האמיתית שבבית יוסף שלו שם לא הזכיר שאלה זו כלל ולא תשובתה לפי ששם בשלחנו הטהור פסק נגד רבינו בזה ונמשך אחר דעת הרא"ש וסיעת מרחמוהי דאסרו לברך כלל וכלל אחר שעה רביעית שהוא זמן תפילה אם כן הדבר מבואר מאליו דלא באה שאלה זו ולא תשובתה כי אם ע"פ דברי רבינו ז"ל וכן נראה גם כן מדברי הרב בעל תומת ישרים בתשובה סימן י"ג שהאריך תחילה להוכיח דקרית שמע זמנה כל היום מן התורה ושוב נרגש מדברי רש"י ז"ל כמ"ש הפרי חדש וממ"ש בתוספתא כשם שנתנה תורה קבע לקרית שמע כך נתנו חכמים קבע לתפילה והוצרך לתת טעם להכת שסוברים כן ז"ל ולהכת שסוברים בהיפך ז"ל יעו"ש יצא לנו מדבריו ז"ל גם כן דאיכא לאצדודי במלתא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כמבואר למעיין ואין להאריך הוא הנלע"ד בדעת מרן ז"ל דלא לאשוויי טועה בדברים פשוטים חלילה ולא תקשה עליה מיניה וביה סמוך ונראה ודו"ק.