מעשה רקח על הלכות קריאת שמע א:יא

מצותה שיתחיל וכו'. שם דף ט' אמר אביי לקריאת שמע כוותיקים דאמר רבי יוחנן וותיקים היו גומרין עם הנץ החמה וכו' כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום ורבינו כתב ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה משום דס"ל דהיינו הגמר עם ברכותיה וכ"כ ז"ל.

כמו עישור שעה. כן היא הנוסחא האמיתית ויש נוסחא אחרת שכתוב בה כמו שיעור שעה והוא דבר תימה דשיעור שעה הוא הרבה לקודם שתעלה השמש שנראה שהוא זמן מועט וכ"כ מרן ז"ל ושם הביא שמר"י אבוהב הליץ לאותה נוסחא וכו' ומ"מ הסכים כגירסתנו וכן היא הסכמת האחרונים ז"ל יעויין עליו.

ואם איחר וכו'. כתב מרן ז"ל כלומר אפי' במזיד דהא זמן קימה הוא עד סוף ג' שעות וכו' וכרבי יהושע דאמר במתניתין דזמנה עד ג' שעות וכו' ע"כ. אמנם רבינו בפירושו להמשנה כתב שם וז"ל והלכה כר' יהושע וזה במי ששכח אבל לכתחילה הוא חייב לכוין השלמת קריאתה עם הנץ החמה ע"כ. ובאמת שהדבר קשה מצד עצמו לומר דדוקא שכח דמשמע דאם הזיד תו לא מצי נפיק ידי קרית שמע דהא במתניתין דקתני מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי וגומרה עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד ג' שעות וכו' וכי היכי דבת"ק על כרחך משיכיר בין תכלת ללבן וכו' עד הנץ החמה אי אפשר לומר דאם הזיד ולא קרא מאותה שעה תו לא מצי לקרות עד הנץ החמה דזו לא אמרה אדם מעולם ואדרבא יראוך עם שמש כתיב דהיינו קרית שמע שהיא קבלת מלכות שמים וכמ"ש רש"י ז"ל הכי נמי בדרבי יהושע על כרחך אפילו בהזיד קאמר דמצותה עד שלש שעות. ותדע עוד דאמרינן התם וותיקים היו גומרין אותה עם הנץ החמה ופירש רש"י אנשים ענוים ומחבבין מצוה ע"כ מכלל דשאר עמא אין עושים כן אפילו לכתחילה דהיינו מזיד והכי מוכח להדיא בריש פרק תפילת השחר דאמר רבי יוחנן וותיקים היו גומרין אותה עם הנץ החמה וכולי עלמא עד חצות וכו' כי מתניתין וכו' אם כן איך אפשר לומר דרבי יהושע דהלכתא כוותיה ס"ל דדוקא בשוכח ומנא ליה לרבינו הא דנראה הפך מתניתין והגמ'. שוב ראיתי להפרי חדש ז"ל שהזכיר דברי הירושלמי שם אשר ע"פ הירושלמי יתורץ הכל וזה דאיתא התם רבי אידי ורב המנונא ורב אדא בר אחא בשם רב הלכה כרבי יהושע בשוכח מגיב ליה חבריה וכי יש הלכה בשוכח כך הוא הלכה ולמה אמרו בשוכח כדי שיהא אדם מזרז עצמו לקרותה בעונתה ע"כ פירוש דמדקאמר הלכה כרבי יהושע בשוכח משמע דאיהו במזיד נמי קאמר אלא דאנן לא פסקינן כוותיה אלא בשוכח דוקא ולזה הקשה לו חבירו דאם אין הלכה כמותו במזיד גם בשוכח אין ראוי לפסוק כמותו ומתרץ ליה כך הוא הלכה וכו' כלומר באמת הלכה כמותו אף במזיד אלא דאמרו כן כדי שיהא אדם מזרז עצמו וכו' וכן פסק הר"א בן לב שם נמצא דמעיקר הדין פשיטא ודאי דמצי לקרות קרית שמע עד סוף השלש שעות אפי' בהזיד או פשע אלא דחז"ל כדי לזרז את האדם אמרו בשוכח וכו' ואם כן דברי רבינו שבפי' המשנה הם מהירושלמי הנ"ל ולזה סיים ז"ל אבל לכתחילה הוא חייב לכוין השלמת קריאתה עם הנץ החמה כלומר דלא אמרו כן אלא לזרז את האדם והוי כעין מ"ש בתפילת ערבית דזמנה עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ואף אם עבר מצי נפיק עד שלא עלה עמוד השחר וכאן הזכירו בדרך רמז שכתב ואם איחר וקרא וכו' כלומר דלא אריך למעבד הכי דזריזין מקדימין למצות ולזאת הכוונה סיים גם כן למי שעבר ואיחר הרי דקרי ליה עבירה ונמצא דאין כאן שום תפיסה ולא שום סתירה ודו"ק.

שעונתה עד סוף ג' שעות. שם דף ט' ר' יהושע אומר עד ג' שעות ובפירוש המשנה כתב ז"ל שכל השעות הנזכרות במשנה הם השעות הזמניות וענין הזמניות הם השעות שיש מהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה ומה שאמר עד ג' שעות כאילו אמר עד כלות רביע היום אחד שהיה היום יום תקופת תמוז או יום תקופת טבת וכו' ע"כ ופירושו מבואר שיש לשער השעות ארוכים בימים ארוכים וקצרים בימים קצרים שלפעמים תהיה שעה וחצי או שעה ורביע נחשבת שעה אחת לענין זה דהרי כתב דג' שעות הם רביע היום וכן להיפך פעמים יהיו ג' רביעי שעה נחשבים לשעה אחת לפי קצרות הימים בתוקף החורף וכן היא הסכמת רוב הפוסקים ז"ל עיין עליו.