מעשה רקח על הלכות קרבן פסח ט:ב

שהכל בשריפה. מרן ז"ל הגיה שצ"ל בטריפה וכ"ה בנוסח אחר והיינו מ"ש רבינו פי"א דמעשה הקרבנות הל' ו' אך אין הלשון מיושב שהכל בטריפה ותו דהו"ל ליה כמו שביארנו וכו' ודי בזה לכך היה נראה לישב הגירסא שהכל בשריפה כגירסתינו דכיון שהוא בשר קדשים שנפסל נראה פשוט שדינו בשריפה על פי מ"ש בסוף פסולי המוקדשין דבשר קדש שנפסל דינו בשריפה עיי"ש שוב ראיתי לרבינו אמתני' דפרק כיצד צולין, הפסח שיצא ישרף שפי' שיצא מן הבית ע"כ הרי דקתני ישרף:

אבר שיצא מקצתו וכו' אם היה שאר קדשים. הקשה הרב לח"מ ז"ל דבשאר קדשים שאין בו משום שבירת עצם למה לי קולף יחתוך הבשר עם העצם להדיא והניחו בצ"ע. ולענ"ד נראה בהכרח צ"ל דכוונת רבינו בקולף לא קאי אלא אפסח דבשאר קדשים פשיטא דלא בעי קליפה כמבואר ודו"ק בלשונו: