מעשה רקח על הלכות קרבן פסח ג:א

אינו אוכל משניהם וכו'. קצת קשה דלעיל פ"ב הל' י"א פסק ביתום גדול ששחטו עליו אפוטרופין דנעשה כממנה עצמו על שני פסחים ולא יאכל אלא מן הראשון ותו קשה דאותו דין דיתום הוא מהירושלמי פרק האשה ושם ר' דוסא הביא ראיה ממתני' דשחט גדי וטלה יאכל מן הראשון וזה היפך הגמרא דידן שהרי אוקימנא הך מתני' במלך ומלכה דוקא משום שלום מלכות וכמ"ש רבינו כאן א"כ נראה שלא היה לו לרבינו לפסוק כזה הירושלמי. ונראה לענ"ד דס"ל לרבינו דאף דר' דוסא פליג אגמרא דידן מ"מ סתם ירושלמי לא פליג אגמרא דידן דתני ברישא דמתני' ביתום קטן אבל ביתום גדול וכו' והיינו טעמא דעד כאן לא אמרו בגמרא דידן גבי עבד ששחט גדי וטלה אלא מפני ששניהם מאדם אחד ולכך אמרינן אין ברירה על מי היה דעתו בשעת שחיטה משא"כ גבי יתום שעיקר הקרבן פסח אינו שלו אלא של האפוטרופין דא"א לומר בהן יצאו לבית השריפה כיון שנמנו עליו כהוגן כל אחד בשלו אלא שמצד היתום אמרינן דדעתו על הנשחט ראשון ודומה קצת לדין בני חבורה שבהל' ג' ובס' ידי אליהו ז"ל דף קי"א ראיתי שנתעורר בקושיא זו ולא השגיח לראות לשון הירושלמי עיין עליו: