מעשה רקח על הלכות שבועות ט:ה

משביעכם אני וכו' וכן אם השביעם וכו'. ידוע דמרן ז"ל ציין ממתני' דפ' שבועת הפקדון וכו' וסיים דמשם למד רבינו לשבועת העדות ע"כ. ותמיהא מילתא טובא דלמה לן ללמדה משבועת הפקדון הלא משנה ערוכה היא בפרק שבועת העדות גופא וכבר השיג הרב לח"מ והמל"מ והניחו בצ"ע. והתוס' יו"ט ז"ל כתב דאולי דמרן לא הוה גריס לה או דאשתמיטתיה וכו' ע"כ. ומאחר דג' רועי ישראל הניחוהו בצ"ע מה נענה אנן, אכן לפי חומר הנושא נראה לענ"ד דמרן ז"ל ודאי דידע לה להך מתניתין אלא דרצה להביא משנה שמבואר בה הטעם שהרי רבינו נתן טעם לדבר והמשנה שמפרשת הטעם אין לנו כי אם זאת דמתניא גבי פקדון וזה מדוקדק בדבריו שהביא כל המשנה ודברי ר' שמעון ורבנן וסיים ולמד רבינו משם לשבועת העדות כלומר דגם בשבועת העדות דתנן ביה סתמא הטעם הוא זה ור"ש נמי כי היכי דפליג בשבועת הפקדון פליג נמי בשבועת העדות אלא דרבינו לא שנאה אלא היכא דשמעה להדיא וגם דקדוק דברי רבינו מוכח שכל דין זה יליף ליה מפקדון כמ"ש בהל' ג' ועליה קאי הני ודו"ק:

מפני הבושת והפגם. כבר כתבנו בפ"ח הל' ג' דצער דאנוסה נמי בכלל בושת ופגם הוא ואינו קנס אלא ממון דהכל לפי מה שהיא אלא שרבינו דרכו להעתיק המשנה דמילתא פסיקתא קתני וזה מ"ש רבינו וכן כל כיוצא בזה נתכוון לשאר חלוקות השנויים שם במשנה ועיין עליהם: