מעשה רקח על הלכות שבועות ח:א

והוא אומר גנבתי וכו'. כתב הרב לח"מ ז"ל קצת קשה דמשמע הכא דטעמו של רבינו ז"ל הוא מפני שאם היה מודה בטביחה ומכירה היה פטור משמע דאם באו עדים על הטביחה ומכירה חייב דומיא דאינך חלוקות דקנס שהביא דאם באו עדים חייב וזה אינו דכיון דאמר גנבתי ונפטר מכפל אפילו שבאו עדים שטבח הוא פטור משום דקי"ל תשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד' וכן כתב רש"י ז"ל בהדיא וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה הוצרך ז"ל להביא זה כאן דביאת העדים מה מועיל לענין שבועת הפקדון והא ראיה דבכל זה הפרק לא הזכיר רבינו ביאת העדים משום דלענין שבועת הפקדון אין הדבר תלוי אלא בהודאת פיו וא"צ לעדים אלא לענין תשלומין וגם מ"ש בשם רש"י וכו' הוא גמרא ערוכה בפ' מרובה (בבא קמא דף ע"ה ע"ב) ונראה שהוא מחלוקת התנאים שם וגם לא מצאתי לרבינו שהזכירו בפ"א ובפ"ג דהלכות גנבה כי שם ביתו עיין עליו:

שאילו הודה מעצמו וכו'. ראיתי להרב מל"מ ז"ל שכתב וז"ל לכאורה נראה דוא"ו זו דומפני מיותרת וצריך לגרוס מפני אך אפשר לומר דתרי טעמי יהיב רבינו חדא דאף דנימא דמה דמשלם בעד הטביחה או המכירה הוא ממון אפ"ה פטור משבועת הפקדון משום דכיון דנפטר מכפל משום דהודה על הגנבה שוב לא יתחייב על הטביחה או על המכירה משום דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד' דהא אם הודה על הגנבה וכפר על הטביחה פטור מהאי טעמא וכמ"ש רש"י פ' מרובה דף מ"ה ועוד כתב טעם אחר מפני שהוא קנס דאף דנימא דתשלומי ג' וד' נמי חייב רחמנא הכא כיון שאם הודה היה נפטר מפני שהוא קנס נמצא שלא כפר לו ממון עכ"ל. ואני הצעיר לא כן אנכי עמדי מתלת טעמי חדא דאיך הוה ס"ד לומר דמה שמשלם על הטביחה או על המכירה הוא ממון הא כיון דשילם על הגנבה הקרן מעתה הרי הוא שלו ויכול להשליכו לים א"כ למה יתחייב עוד על הטביחה או המכירה מוכרח דקנס הוא. ועוד דאם איתא העיקר הוא חסר בדברי רבינו דלא נתן טעם לפטור תשלומי ד' וה' ועוד דזאת הדרשה של פיטור ג' וד' ולא הדין לא הזכירם ז"ל בפ"א ופ"ג דהל' גנבה ובפ' מרובה נראה שהוא מחלוקת תנאים ע"ע. ועוד דרבינו סיים כמ"ש בהל' גניבה ואי תרי טעמי קאמר בהכרח היה לו להזכירם בהל' גניבה אלא ודאי הדבר פשוט ומבואר דוא"ו זו דומפני מיותרת והיא ט"ס גמורה וכן מצאתי בספר הרמב"ם כ"י קדמון וטעם אחד לחוד קאמר: