מעשה רקח על הלכות שבועות ב:יז

מי שנשבע וכו' והוא כדי שיאמר תלמיד לרב שלום עליך רבי. דברי מרן ז"ל בזה הם מתמיהין ומרפסן אגרי דבא להוכיח לפסקו של רבינו מההיא דפרק מרובה דהלכה כר' יוסי לגבי ר' מאיר ור"י ס"ל דתכ"ד הוי כדי שאלת רב לתלמיד שלום עליך דזוטר ותו לא ורבינו פסק שלום עליך רבי כדי שאלת רב לתלמיד גם בההיא דמכות שנרגש ז"ל וכתב דלאו למימרא דהכי ס"ל וכו' והדבר הוא בהפך כמבואר. ותו קשה לי דרבינו פ"כ דהלכות עדות הל' ג' פסק דכדי שאלת שלום תלמיד לרב הוי תכ"ד ומרן גופיה שם כתב מההיא דפ"ק דמכות שהוא הדין עצמו שהזכיר כאן והוא תמוה הרבה. והמל"מ ז"ל כתב שיש ט"ס בדברי מרן ז"ל דאדרבה כוונתו להקשות ע"ד רבינו מההיא דמרובה וכו' ואח"כ נרגש מההיא דמכות כלומר וכי תימא דטעמיה דהרמב"ם דפסק דלא כר"י הוא מההיא סוגיא דמכות אי מהא לא אריא וכו' ולפ"ז מרן ז"ל הניח דברי רבינו בצ"ע עכ"ל. ואחרי המחילה תיקן מצד אחד וקלקל מצד אחר חדא במה שהניח דברי רבינו בצ"ע במקום שאנו רואין שאין כאן קושי דבכמה מקומות בתלמוד אמרו דתכ"ד הוא כדי שאלת תלמיד לרב ועוד דבהא גופה פסק רבינו כההיא דמכות פ"כ דהלכות עדות והוא גופיה הסכים על ידו כמ"ש שם. ויותר הוה נראה לענ"ד לומר שכוונת מרן אינה אלא כלפי דברי רבינו דפסק דכדי שאלת תלמיד לרב הוא שלום עליך רבי ולא הזכיר ומורי והוא הביא לו סמוכות מהר"י דס"ל דנפיש ולא הוי תכ"ד וא"ש נמי לההיא שהביא מפ"ק דמכות וכו' ואף דר"י קאמר להדיא כדי שאלת רב לתלמיד שלום עליך להא לא נחית מרן ז"ל דכיון דבכמה מקומות בתלמוד מבואר דכדי שאלת תלמיד לרב שהוא שלום עליך רבי וכמ"ש התוס' שם ואפשר שגם ר"י מודה בה ולא נחית אלא לדנפיש ולא שבקינן פשיטותא דתלמודא מקמי ספיקא דר"י ולפ"ז על נכון הרגיש ז"ל מההיא דמכות דלא נימא דשיעורא דנפיש קאמר. אך לפי האמת גם ההיא דמכות היא בשלום עליך רבי ותו לא וכמ"ש רבינו פ"כ דהלכות עדות והכל מתורץ ע"פ האמור אף שיש בו קצת דוחק מ"מ חובה עלינו לבקש כל מין זכות בעד הגאונים ז"ל. ואגב זה ראיתי להש"ך חו"מ סי' רנ"ה ד"ה וכ"כ התוס' וכו' שתמה על רבינו ומרן ז"ל והתוס' והרב ברטנורה ז"ל שכתבו דבהקדש לא אמרינן תכ"ד מהך סוגיא דמוכח מינה להדיא דאף בהקדש אמרינן תכ"ד וכו' ודאשתמיט מכולם זאת הסוגיא עיי"ש וחס לן לחשב כזאת. ונראה לענ"ד ברור שכל יקר ראתה עינם אלא שזאת הסוגיא דחאוה מהלכה לענין זה כמבואר ואין להאריך: