מעשה רקח על הלכות שבועות יב:ד

בד"א וכו' נטלה בידו וכו'. מדחילק רבינו בתורה בין נשבע במה שכתוב בה לנשבע בה סתם משמע דבשאר כתבי הקודש אפילו נשבע במה שכתוב בהם לא הויא שבועה אף אם יש בהם אזכרות אין דעתו עליהם דהא דוקא בנשבע בתורה הוא שאם נשבע במה שכתוב בה דעתו על האזכרות שזהו הוא החילוק שחילק בין שאר כתבי הקודש לתורה ומפורש יוצא מדברי רבינו דנטלה בידו הוי נשבע במה שכתוב בה מעתה כי היכי דבמה שכתוב בה לא הויא שבועה בשאר כתבי הקודש ה"ה והוא הטעם דאף אם נטלם בידו לא הויא שבועה ואתי נמי שפיר דלא חילק רבינו שום חילוק בשאר כתבי הקודש אלא בתורה והוא מבואר הרבה אלא שראיתי להרב ב"י יו"ד סי' רל"ז שנסתפק בדברי רבינו בשאר כתבי הקדש בנטלן בידו והכריח דאם איתא היכי מפליג בין נשבע בכתבי הקדש לנשבע בתורה הא בנטל בידו אפילו בכתבי הקדש הויא שבועה וכו' וכ"ש אם נשבע במ"ש בה וכו' ע"כ. ועדיפא מינה הוה מצי להכריח כנ"ל דרבינו השוה במ"ש בה לנטלן בידו שזה בתורה עצמה אבל בשאר כתבי הקדש לא שזהו משמעות הבד"א וק"ל: