מעשה רקח על הלכות שבועות יא:כ

דבר ברור וכו'. מרן ז"ל תמה על רבינו במ"ש ומביא קרבן אשם דלמה סתם הדברים דהא בר"פ שבועת הפקדון איבעיא להו הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו למלקות מהו ולא אפשיטא ואיך חייב רבינו קרבן אשם הא מספיקא לא מייתי קרבן דדילמא פטור והו"ל חולין בעזרה וכו' ע"כ ודברים אלו קשים לשמוע שהרי רבינו סתם הדברים כאן מפני שכבר ביארם להדיא בפ"ז הל' ח' אם נשבע שבועת הפקדון במזיד אע"פ שנשבע לשקר והתרו בו עדים בשעת שבועתו אינו לוקה אלא מביא אשמו בלבד וכו' ושם היה לו למרן ז"ל להקשות קושיא זו דלמה חייב קרבן כיון דלא אפשיטא והו"ל חולין בעזרה.

ולעיקר הקושיא נראה דרבינו ס"ל דאפשיטא מדמייתי תלמודא ת"ש לא אם אמרת בנזיר טמא שכן לוקה תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה וכו' מלקא הוא דלא לקי אבל קרבן מייתי תיובתא דרבא תיובתא ע"כ משמע דמסקנא דמילתא הכי הוי דמילקא לא לקי אבל קרבן מייתי והכי מסתברא ודאי כי היכי דלא להוי חמיר זדון בלא עדים מזדון ע"י עדים והתראה נמצא פסקן של רבינו ישרים ונכוחים: