מעשה רקח על הלכות שבועות יא:א

כשם ששבועת שוא וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכן נפק"ל לרבינו והוא מבואר בכמה מקומות ומהם בריש תמורה דמשמע מינה דמצוה לישבע בשמו באמת ובספר המצוות עשין ז' כתב רבינו דמ"ע לישבע בשמו כשנצטרך לקיים דבר מהדברים או להכחישו וכו' ע"כ. וכאן ביאר לנו שכוונתו לשבועה בבי"ד דוקא שהוא הצורך ההכרחי ואמתי ושאר דברי רבינו כאן ביארם ג"כ שם עם ראיותיו וכ"ד הסמ"ג. והרמב"ן ז"ל חלק עליו גם הרא"ם ז"ל פרשת ואתחנן ופרשת עקב עיין עליו והרב מגילת אסתר הרבה להליץ בעד רבינו עיין עליו: