מעשה רקח על הלכות נזירות ט:יג

האומר וכו' והפריש קרבן והפילה אשתו. משמע שקודם ההפלה הפרישם וקצת קשה דא"כ למה הם אסורים בגיזה ועבודה הא כיון שהפילה הרי פקע קדושתן דהא קי"ל ספק נזירות להקל ואם נאמר דאפשר שחלה קדושה על הקרבנות דבספיקן אזלינן להחמיר א"כ מאי אריא דחזרה וילדה ולהרב קרית ספר ז"ל ראיתי שכתב הפריש קרבנות לנזירות שנזר לכשיהיה לי בן והפילה אשתו הוו ספק ואסורין בגיזה ועבודה דהוי ספיקא דאורייתא וכו' ע"כ. נראה שהבין בדברי רבינו דאיסור הגיזה והעבודה הוי בין ההפלה להלידה דהא ודאי אחר שילדה הרי הוא נזיר גמור והקרבנות שהפריש הם בקדושתן גמורה ובין הכי ובין הכי קשיא מלישנא דגמרא דף י"ג דבעא מיניה רבי אבא מרב הונא הריני נזיר לכשיהיה לי בן והפילה אשתו והפריש קרבן וחזרה וילדה מהו וכו' אליבא דר' יהודה דספק נזירות להקל מאי קדוש או לא קדוש מאי נפק"מ לגיזה ועבודה תיקו ורש"י ז"ל מפרשה כפשטא דהפריש בשעת ההפלה והספק הוא אי הוי קדוש משעה שהפריש כשהפילה או משעה שחזרה וילדה והתוס' ס"ל הכי אלא שפירש דבאותו הריון שהפילה ילדה ולד של קיימא והשתא אם נאמר דרבינו מפרשה שהפריש קודם שהפילה מאי אריא חזרה וילדה דנקט בגמרא ליבעי סתמא אחר שהפילה אי חל קדושה על הקרבנות מספק או לא חל דומיא דנזירות ומדברי רב קרית ספר הנ"ל נראה דבכדי נקטא ועיין להמל"מ ז"ל שלפי דבריו ג"כ יש לתמוה על מרן ז"ל שלא העיר בזה כלום: