מעשה רקח על הלכות נזירות ח:טו

כיצד מי שהיה אביו וכו'. ממ"ש רבינו נראה פשוט שהיה גורס כגירסת התוס' במשנה דמי שהיה הוא ואביו קדים ובברייתא הוכיחו דארישא פליגי אלא דאם איתא הו"ל לאקדומי מי שהיה הוא ואביו אם לא שנאמר דסדר הברייתא נקט גם בפי' המשנה כתב זה שאמר רבי יוסי שהוא מגלח על נזירות אביו ג"כ דרך אמיתי וכו' ואין הלכה כר"י ע"כ כוונתו מבוארת דבסיפא הוא דרך אמיתי משום דכ"ע מודו ביה וברישא דפליגי רבנן עליה ואין הלכה כר"י. ומ"ש מרן ז"ל דרבינו מפרש דבעיא בתרייתא אינה ענין לנזיר אלא להקדש דעלמא וכו' ע"כ. קצת קשה דא"כ למה לא הזכירה רבינו בדין הבכור שכתב בפ"ג דהל' גזלות ואולי י"ל דכיון דלא אפשיטא ידוע הוא דהמוציא מחבירו עליו הראיה: