מעשה רקח על הלכות נזירות ה:ח

נזיר שאכל כזית ענבים וכו'. מבואר הדבר דה"ה אם אכל כזית בוסר דהיינו גוהרקי שאמרו בגמ' ופסקו רבינו בהל' ב' א"נ עינבי דכרי או מאי דבין הביניים ע"פ מ"ש מרן ז"ל שם והרב לח"מ ז"ל הקשה על רבינו דאמאי לא מני בין הביניים שאמרו בגמ' דשייר ותירץ דבלשון הברייתא דקתני ענבים שייך לומר כן אבל רבינו שהעתיק כזית ענבים אין שייך בו בין הביניים עיין עליו ולכאורה היה נראה תירוץ נכון ע"פ מ"ש ז"ל ע"ע. האמנם מצאתי להסמ"ג ז"ל לאוין רמ"ג וכו' שכתב עוד שם תניא נזיר שאכל כזית ענבים וכזית חרצן וכו' ה"ז לוקה ה' מלקיות ולוקה מלקות ששי משום לא יחל דברו וכו' ע"כ הרי משמע דגירסתו היתה כזית וא"כ אפשר שגם גירסת רבינו כך היא ונראה שמוכרח להבין הברייתא דבכזית איירי שהרי הזכירה סחט אשכול של ענבים ולא אמרה סחט ענב או ענבים אלא אשכול כדי שיהא בו שיעור ועוד סוף כל סוף תירוץ הרב לח"מ ז"ל אינו עולה לדברי רבינו כמבואר. לכך נראה משום דעיקר קושיית רב פפא היא על אביי דס"ל דלקי תו על כל אשר יעשה מגפן היין דהרי בהך ברייתא לא מנה זה הלאו ועם כי דחי תלמודא דבל יחל לאו שיורא הוא והכוונה כי היכי דלא תקשי לרבא וכמ"ש התוס' ז"ל מ"מ כי פריך תו מבין הביניים עיקר קושיין לאביי היא וכיון דרבינו והסמ"ג ז"ל פסקו כרבא מעתה העתיקו כדברי הברייתא מכ"ש שכבר הקדימו המלקיות שיש בענבים וכו' וכנזכר לעיל: