מעשה רקח על הלכות נזירות ב:ב

מי שנדר בנזיר וכו'. שם דף ל"ב משנה וגמרא וז"ל שם בפירוש המשנה ומאמר חכמים כשחרב ביהמ"ק אינו נזיר שמורה בלא ספק שהוא א"צ הפרה לפי שלא חל עליו הנזירות נמשכו בזה המאמר (לחסר) [לאחר] דעת ר' אליעזר שאומר פותחים בנולד ר"ל שהוא אין צריך הפרה כמו שביארנו בפ"ט דנדרים ואמר בתלמוד שטפוה רבנן לר"א ואוקמוה בשיטתייהו דתנן פותחין בנולד והלכה כחכמים ומכאן יתבאר שענין מאמר ר"א פותחין בנולד ר"ל שא"צ הפרה ונתבאר מדבר שבא בנדרים שהוא צריך הפרה לדעת ר"א וכו' ע"כ. והרואה יראה גמגום הלשון וקשיא מניה וביה והיפך שיטת התלמוד דממ"ש נמשכו בזה המאמר (לחסר) [לאחר] דעת ר"א וכו' נראה דר"ל שחכמים הודו לר"א וס"ל דפותחים בנולד וכן הבין הרב לח"מ ז"ל והוא דבר בלתי אפשרי כמעט חדא דלישנא דשטפוה רבנן לר"א ואוקמוה בשיטתייהו מורה ודאי שהם נצחוהו וכפי' רש"י ז"ל דהכוונה דבזאת המשנה לא חלק ש"מ שהודה לדבריהם ועוד דבנדרים דף ס"ד בעי תלמודא מ"ט דר"א א"ר חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים והאי מיתה דנולד הוא מכאן שפותחים בנולד ורבנן מ"ט קסברי הנהו מי מייתי והא א"ר יוחנן משום רשב"י כ"מ שנאמר נצים ונצבים אינן אלא דתן ואבירם אלא אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהם הרי שחכמים הוא שדחו ראיית ר"א ור"א שתק וכיון שכן מנ"ל לומר שהם חזרו והודו לו ועוד דאם איתא למה חלקו חכמים כאן במס' נזיר על נחום המדי שס"ל שפותחים בנולד והם אמרו אין פותחין ועוד במ"ש כמו שביארנו פ"ט דנדרים ושם כתב וז"ל ר"א מתיר אחר השאלה לחכם ואפילו שהוא אינו מתחרט וכו' וחכמים אוסרין שהם מצריכין החרטה עכ"פ ואח"כ תועיל השאלה לחכם וכו' והלכה כחכמים ע"כ. הרי שדבריו של שם הם היפך מ"ש כאן וכאן כתב כמ"ש בפ"ט דנדרים אתמהא טובא ועוד שמתחילה כתב דלר"א א"צ הפרה ובסוף לשונו כתב ונתבאר מדבר שבא בנדרים שהוא צריך הפרה לדעת ר"א וכו' נראה דסותר דברי עצמו סמוך ונראה והיותר מגומגם דבכולהו נקט לשון הפרה וידוע דלשון זה אין שייך בחכם אלא בבעל או באב ורבינו ודאי שכל דבריו בהשכל הן אמת דגם ברפ"ט דנדרים נקט רבינו לשון זה וצ"ל דלא דק בזה: