מעשה רקח על הלכות נזירות א:ו

כיצד הרי שהיה וכו'. במתני' תני הריני כזה והקשו בגמ' נהי נמי דתפיס בשערו הריני כזה לא אמר שמואל כגון שהיה נזיר עובר לפניו ע"כ. וכתבו התוס' ז"ל דט"ס הוא דהרי במתני' תני בהדיא הריני כזה וכו' ומשני שמואל ה"נ כשנזיר עובר לפניו והשתא אצ"ל דתפיס בשעריה עכ"ל. פי' דא"צ לאוקומא בתפיס בשעריה משום דלא מהני ולא מידי דבעינן דוקא נזיר עובר לפניו ורבינו השמיט חלוקא זו ואולי י"ל דכיון דכתב דבאהיה לחוד הוי נזיר כשנזיר עובר לפניו מעתה הוי כ"ש באומר הריני כזה ומ"מ ראיתי שהוזכרה בפ"ב הל' ד' והנה התוס' ז"ל כתבו ד"ה הריני כזה דלגופיה לא אצטריך וכו' אלא לדיוקיה אצטריך טעמא דאמר כזה הא אמר הריני אפילו נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי משמע אהה כזה מן הריני כי לא סיים כזה עכ"ל והר"ן ז"ל פ"ק דנדרים ד"ט הביאו המל"מ ז"ל חלק על חילוק זה ולא תיקן הוא הרגש זה של התוס' במתני' איך שיהיה רבינו נראה שהוא מפרש כדברי התוס' ז"ל וכיון שלא הזכיר אלא לשון אהיה מינה דבהרי זה לא מהני כן נראה לענ"ד בעד רבינו. אך ראיתי להמל"מ ז"ל דברים מגומגמים שכתב ז"ל מ"ש רבינו וכן אם אחז בשערו וכו' ה"ה אם אחז בשערו ואמר הריני כזה דמשמעו הריני כשער זה לגדלו כן נלמד מדאמרינן בפ"ק דנזיר דף ג' הריני כזה נדר נהי נמי דתפוס בשערו הריני כזה לא אמר עכ"ל. הבין דברי הש"ס כפשטן ותמיהא מילתא איך לא זכר דברי התוס' שכתבו והכריחו שהוא ט"ס וכו' ודברי רש"י ג"כ נראים בהיפך להדיא וגם דברי המל"מ עצמם מגומגמים ולבי אומר לי שאיזה תלמיד כתבם ודו"ק:

וכן אם אחז בשערו וכו'. במתני' לא תנן אלא לשון הריני ורבינו הוסיף לשון אהא נראה שנתכוון להודיענו דבין אהא בין אהיה שניהם שוין ולכך באהא נאה נקט לשון אהיה אך מה שכלל באלה הרי עלי לשלח פרע הוא מגומגם דמשמע דבעי נמי אוחז בשערו ובגמ' לא משמע הכי דאוחז בשערו בעי כשנסתפק לנו אם הלשון שאומר משמעותו דקאי אשער או לא כגון בהריני מסלסל הריני מכלכל אמנם בהרי עלי לשלח פרע דמשמעותו שער ודאי לא בעינן אוחז בשערו כלל והרב לח"מ ז"ל כתב דרבינו משמע ליה דאאוקמתא דלעיל סמיך דאין נראה לו סברא דהאי לישנא לחוד מהני וכו' ע"כ. כוונתו היא רצויה להליץ בעד רבינו אך סוף כל סוף כיון דהלשון שאמר מורה על השער להדיא דלשון פרע לא מצינו ביאורו כי אם על השער מעתה איך נאמר דאם לא היה אוחז בשערו לא יהא נזיר כלל ודברי הגמ' צווחי דהוי נזיר לכך יותר נראה לענ"ד לומר דרבינו סמך על המעיין דודאי לא בעי אחיזת השער אלא כשאומר לשון שאנו מסופקים אהיכא קאי כגון אהיה נוה דאפשר שיהיה נוה במצות ומכלכל היינו לכלכל העניים ומסלסל מלשון סלסלה ותרוממך אמנם בשלוח פרע דלשון פרע אין בו ספק דקאי על השער לא חש רבינו לשנטעה והרי סידר אותה באחרונה וידוע ג"כ שבאלה הלשונות יש מהם דנזיר עובר לפניו לא מהני אלא בעינן תפוס בשערו ויש מהם בהיפך וכמ"ש התוס' שם ד"ה אמר שמואל וכו':