מעשה רקח על הלכות נזירות א:יז

האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן וכו'. יש להסתפק אם אמר הריני נזיר כשיהיה לי בת ונולד לו בן או טומטום ואנדרוגינוס דאם נאמר דבעינן שיהיה דוקא כמו שהוציא מפיו מעתה אפילו נולד לו בן לא הוי נזיר ואם נאמר דטעם הדבר מפני שכוונתו להבנות מעתה אפילו טומטום ואנדרוגינוס סגי לשיהיה נזיר ואין להביא ראיה ממ"ש בגמ' מ"ד לכשאבנה הוא דקאמר קמ"ל דלא דהתם מפני שאמר כשיהיה לי בן ונולד לו בת וכו' אבל הכא דאשתני למעליותא דהיינו שנולד לו בן אפשר שיהיה נזיר או נימא דלבת דוקא נתכוון. הן אמת דהתוס' כתבו שם בד"ה בת טומטום וכו' דכשאמר כשיהיה לי בן ודאי לא היה דעתו אלא לבן ודאי וכו' התם שאני דבן מיחשב ביני אינשי וכמ"ש בגמרא אכן כשאמר בת ונולד לו בן דמחשב ביני אינשי אפשר דהוי נזיר ומ"מ כיון דקי"ל כרבנן דר"ש דספק נזירות להקל י"ל דלא הוי נזיר כלל. והמל"מ ז"ל נסתפק באם אמר כשיהיה לי בן או בת ונולד לו טומטום או אנדרוגינוס וכו' ולענ"ד נראה גם בזו כמ"ש מטעמא דספק נזירות להקל והבעיות שנאמרו שם בגמרא הזכירם רבינו פ"ח ופ"ט: